שלום רב,
לו ידעתי אז את מה שאני יודעת היום…הייתי חוסכת הרבה סבל והרבה כסף !
מאז גיל 11 אני סובלת מכאבי מחזור קשים. בשנים האחרונות הכאב התרחב לו והתחיל כבר מרגע הביוץ ועד אחרי סיום הדימום. במקום כאב שמשכו 4-5 ימים של הדימום הסיוט הזה התארך ליותר משבועיים (ולהזכירכם זה קורה אחת לחודש מגיל 11 ועד סוף גיל הפוריות).
כתוצאה מן הכאבים, ביליתי ימים ולילות רבים עצבנית, מכווצת ובדרך כלל שרועה על המיטה בוכיה וחסרת אונים לנוכח הכאב הבלתי נסבל. במהלך השנים, בלעתי עשרות אם לא מאות כדורים – משככי כאבים עזים, חלקם עזרו יותר חלקם פחות.
בשורה התחתונה, שגרת החיים שלי השתבשה לגמרי, שלא לדבר על איכות החיים שנפגמה והיכולת לתפקד בצורה נורמלית.
מה שלא ידעתי במשך שנים ארוכות זה שהצחוק המתגלגל והטבעי שלי, יכול היה לשמש אותי ברגעים אלו ולעזור לי להתגבר במהירות וביעילות על הכאב.
לפני מספר ימים, הכאב החודשי פקד אותי שוב. כל הגוף היה מכווץ ולווה גם בכאבי גב. נשכבתי לי בסלון על הרצפה, שמתי את הדיסק שלי "פשוט לצחוק" (במצבי העגום משהו הייתי זקוקה לשמוע צלילים של צחוק כדי להתניע את הצחוק שלי) ופשוט צחקתי. ככה במשך 30 דקות.
לשמחתי הצחוק לא איכזב. השפעותיו החיוביות ניכרו כל אותו היום. הייתי נינוחה, רפויה ומשוחררת מכאב וישנתי נפלא כל הלילה.
בחרתי להביא את הנושא הזה היום, כי לקוחות רבים שואלים אותי, האם הצחוק יכול לסייע לנו בהתמודדות עם כאבים אקוטיים או כרוניים ?
אז מה בכלל הקשר בין כאב וצחוק ?
בסוף הפוסט תוכלו לראות הדגמה חיה בוידיאו של הקשר הישיר בין כאב לצחוק.
אבל לפני כן, קצת ידע חיוני "מאחורי הקלעים של צחוק וכאב".
מגיל צעיר מלמדים אותנו להתעלם מכאב נפשי או פיזי. אנו לומדים לעשות זאת על ידי הכחשה, הסחת הדעת, ונטילת תרופות והתמכרות לאלכוהול, סיגריות וסמים.אני אגב, עשיתי זאת שנים על ידי בריחה לאוכל ועבודה מסביב לשעון.
מרבית הכאב הפיזי שלנו אינו נובע מהפגיעה, המחלה או הפציעה עצמה, אלא דווקא מהמתח הפיזי והנפשי הנבנה סביבה, במיוחד כשאנחנו מנסים להימנע מלהרגיש את הכאב. בדרך כלל אל אלו מתלוות מחשבות שליליות, הלקאה עצמית על זה שאנחנו בכלל כואבים. התנייה זו הופכת כל פגיעה, מחלה או פציעה לבלתי נסבלת בעליל.
לזה מתווספת – תחושת הפחד. אנו מפחדים מהמשמעות המסתתרת מאחורי הכאב. אולי הכאב מעיד על מחלת הסרטן, שמא יש לי התקף לב, או אולי אנחנו עוברים שבץ מוחי, ולא עלינו אולי זה סימן שאנחנו עומדים למות בכל רגע…
כשאנחנו צוחקים, אנו משחררים את עודפי המתח מן הגוף הנבנים סביב אותו כאב.
אבל למה בכלל כואב לנו?
הכאב מבקש את תשומת הלב שלנו
ראיתם פעם מה קורה לילד שנפצע?
הוא בוכה (או לעיתים רבות צורח עד השמיים) וגם מצביע על הכאב. כלומר, יש גם ביטוי של כאב דרך בכי או צעקה וגם דרישה של הילד שההורה יסב את תשומת לב למקום הפגוע.
פעם ואולי גם היום, אמא או אבא מנשקים את המקום הפגוע ואומרים…עד החתונה זה יעבור! לשמחתנו, באופן די מפתיע, לא צריך לחכות עד החתונה. ילדים שמבטאים את הכאב ומקבלים את תשומת הלב הראויה מחלימים במהירות הבזק.
בתרפיית צחוק, אני מכוונת אנשים בדיוק למקום הילדי הזה. אני מזכירה למבוגרים להביא את תשומת הלב אל המקום הכואב בגוף (או בנפש), להרגיש את הכאב ולצחוק (לצעוק, לבכות) איתו.
כשמתח מצטבר באזור הכואב בגוף, נוצרת מעין התכווצות הפוגעת ביכולתו של הגוף לרפא את האזור. לפיכך, נדרשת פעולה אקטיבית של שחרור המתח מהאזור הפגוע, על מנת לאפשר למערכת החיסון של הגוף להגיע בקלות אל האזור ולהתחיל את הליך הריפוי הטבעי. והצחוק הוא דרך אחת להביא לאותו שחרור.
הדבר האחרון שעולה על דעתנו זה לצחוק כשממש כואב לנו. רובנו, לא רוצים לתת תשומת לב מיוחדת לכאב, נהפוכו, אנחנו כל כך כועסים עליו שאנחנו מעדיפים ל"הילחם" בו או ל"התעלם" ממנו.
הכאב אינו אויב אכזר אלא ידיד יקר
אני זוכרת שאימי גססה בבית החולים. לפתע נשמעו זעקות שבר מהחדר הסמוך. הבנו שמישהו מת. אבא שלי שלא יכול היה לשאת את המראות של אנשים בוכים, מיד אמר, די כבר שיתנו לה כדור הרגעה?
בתרבות שלנו מתייחסים לכאב כאל אויב אכזר. ולכן כשאנו מדווחים שכואב לנו ישר מייעצים לנו לקחת אקמול או כדור מרגיע אחר. במקרים אחרים מעבירים לנו מסר סמוי בפרסומות שכדאי ל"הטביע" את הכאב בתוך כמה בירות. במקרים קיצוניים, בהם הכאב לא מפסיק, שולחים אותנו לקבל מרשם למשכך כאבים רציני יותר.
כשאנו נוטלים תרופות משככות כאבים (למרות שלעיתים הדבר בהחלט חיוני), אנחנו למעשה מחניקים את היכולת הטבעית של הגוף להבריא את עצמו.
אנשים שנוטלים תרופות הרגעה מתקשים לצחוק או לבכות. מאחר ועל מנת לצחוק עלינו להיות באיזו שהיא אי נוחות פנימית.
בתהליך החיברות, אנשים עוברים תהליך של התנייה המכוונת אותם להתכחש לאי נוחות או לכאב (פיזי או רגשי). לעומתם, ילדים כמעט תמיד בוכים כשהם נפצעים, נפגעים או כואבים. מבוגרים רבים אולי ערים לצורך שלהם לבכות, אולם בגלל טאבו חברתי הצחוק יותר נגיש עבורם (כנראה, בגלל המבוכה הכרוכה בהודאה בכאב).
הכאב הוא סוג של מתנה, למרות האי-נוחות הנגרמת בגוף ובנפש שלנו כתוצאה ממנו.
זה אולי מפתיע – אבל הכאב הוא דבר חיוני וחיובי !
הכאב הפיזי הוא למעשה מערכת האיתות והאזהרה של הגוף. הכאב הוא בן בריתנו כנגד מחלות, פגיעות או מוות. הכאב הוא מעין דגל אדום המודיע על סכנה צפויה. סוג של כרוז המודיע לנו שמשהו לא כשורה שצועק לנו "הלוווווו, שים לב, משהו קורה כאן !"
לדוגמא, במחלת הצרעת נעדרת תחושת הכאב. לכן, החולים במחלה תדירות נופלים קורבן לפציעות וזיהומים מכיוון שהם לא מרגישים את הכאב הפיזי ולכן לא תמיד מודעים לפגיעה שהתרחשה בגופם. זוהי אמנם דוגמא קיצונית, אך היא מדגימה היטב מדוע הכאב חיוני להישרדות שלנו.
גוף האדם נבנה כך שהוא מקבל מידע מכל החלקים והאיברים של הגוף כשהמטרה היא לעבד את המידע הזה על מנת לפעול לשמירה על שלמות ובריאות הגוף.
הכחשה, הסחת הדעת ונטילת תרופות,אלכוהול או סמים, גורם לכאב להישאר כלוא בתוך הגוף שלנו כשהוא מתורגם בפועל ל"כימיקלים של עודף מתח".(הורמוני מתח).במקום לשים לב, להתייחס ולטפל במקור הכאב, אנו מעדיפים להתעלם ממנו, להתכחש אליו, לסמם אותו.
אבל אפשר אחרת !
איך מצליחים להגבר על כאב ללא תרופות, אלכוהול או סמים?
בעבודה שלי, אני מלמדת אנשים להשתמש באי-נוחות שנוצרה בגוף שלהם כתוצאה מן הכאב ולגייס לטובתם את הצחוק.
אני עוזרת לאנשים להתעמת עם הכאב שלהם בדרך של משחק. כך המתח שנבנה סביב הכאב משתחרר דרך הצחוק ומתחיל תהליך של ריפוי טבעי של הגוף.
חשוב לציין שתפקידי בתהליך הוא אך ורק להעלות את המודעות של המטופל לנושא, לתמוך בו בזמן שהוא מזהה את הכאב, לעודד אותו (רק מתוך רצון והסכמה) לשחק עם הכאב שלו, ולתת לו רעיונות כיצד ניתן לעשות זאת. אני לעולם לא אשחק בעצמי עם הכאב של מישהו אחר, זוהי מניפולציה, כוחניות ולעג לזולת.
אז מה פתאום לצחוק, כשמישהו מתפתל מכאבים?
הצחוק כשלעצמו מסייע לשכך כאבים!
כשאנו צוחקים משתחררים לגוף חומרים שונים ביניהם אנדורפין. האנדורפין הוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף (המבנה המולקולרי של האנדורפין דומה למשכך הכאבים החזק – מורפיום).
אחת העדויות המפורסמות בתחום של חקר השפעות הצחוק על גוף האדם, הוא סיפורו המרגש של עיתונאי אמריקאי בשם נורמן קאזינס אשר היה חולה במחלה חשוכת מרפא וסבל מכאבים עזים. (הרופאים אגב, אמרו לו שהוא עתיד למות תוך ימים ספורים). האיש עזב את בית החולים ועבר לבית המלון ושם החל לצפות בקומדיות. להפתעתו גילה שאחרי צחוק ממושך הכאב נעלם לשעתיים והוא יכול לישון שינה טובה ואיכותית. לימים האיש החלים באופן מלא (והחצופים עוד העיזו להגיד לו שזה "נס רפואי"….) והפך להיות מרצה אורח ומבוקש בכל בתי הספר לרפואה בארה"ב שם היה מספר את סיפור מחלתו.
אגב, כמה שנים לאחר מכן, הוא לקה בליבו. בעודו מובל על אלונקה לתוך חדר המיון הוא צחק והרופאים פקדו עליו להפסיק שמא יסכן את חייו….הוא הביט בהם ואמר להם , פעם אחת כבר קברתם אותי בטרם עת וצחקתי וחזרתי לחיים…אז אין לי כוונות להפסיק עכשיו…
מעבר לסיפורים רבים על גיוס הצחוק להתמודדות עם כאב ועל מחקרים שנעשו בתחום, יש עדויות רבות של לקוחות שעבדתי איתם (ובסוף תוכלו לצפות בהדגמה חיה עם לקוחה).
עדות משטח על התמודדות עם כאב אקוטי!
הנה עדות של תלמידה שלנו, ליאת כהן, שהוכשרה על ידי כמנחת יוגה צחוק (בין עיסוקיה הרבים, היא מורה בחינוך המיוחד וגם דולה שמשלבת את הצחוק הן בחינוך עם ילדים והן בתהליכי לידה).
על השבר וצחוקו, או על הצחוק ושברו
ליאת שברה את היד שלה וכך היא מספרת:
"…בכל שיחה עולה שאלת הכאב…יש הטוענים ששבר מלווה בכאב ומביעים רחמים על הכאבים הנוראים שודאי יש לי. יש המעלים אסוציאציות אישיות מחוויה דומה כשהדגש הוא על כאבי התופת שחוו. ויש נדבנים הממליצים על משככי כאבים שהמציאו חברות תרופות השוחות בכסף הודות לפיתוי של מרבית האוכלוסיה. בלקסיקון שלי אין מושג תרופות!
מהרגע שהגעתי לרופאה -רופאת המשפחה שמכירה את דעתי- טרחה זו, לשאול "לרשום לך משככי כאבים?" במילים אחרות העבירה לי מסר…את הולכת לסבול כאבים שכדאי לך לשכח אותם באמצעות קצת רעל שיעבור ישר לכבד שלך שיצטרך להכנס לפעולת יתר לפרק את תכולת הכדור. גם הרופא האורטופד בהבעת רחמים על פניו הצהיר: "אני רושם לך משככי כאבים" . לא, תודה – דחיתי את הצעתו הנדיבה!
וכך יום יום אני שומעת את השאלות: מה את לוקחת לכאבים?…כואב? וגם טורחים לספר לי מניסיונם האישי.
אז..מה להגיד שלא כואב לי?…זה יהיה שקר! שצובטים אותי זה כואב!
ברגע שמופיע הכאב אני מפעילה את מנגנון שחרור האנדרופינים הטבעי שבגופי ובצחוק מתמשך מבקשת מהכאב למצוא לו מפלט מגופי.
נכון, יש מעט אי נעימות, לעמוד מול טכנאי הרנטגן ולצחוק, כשהוא מתוך הזדהות עם הכאב שלי מתחיל להזיל דמעות. או לעמוד מול האחות המופתעת המקבעת את זרועי ושומעת פרצי צחוק בכל הנחת תחבושת על ידי. אבל..זו הדרך שלי והיא מוכחת!…"
ליאת גייסה לתהליך ההבראה שלה את הידע שהיא רכשה במסגרת קורס הכשרת מנחים בשיטת היוגה צחוק אודות איכויות הריפוי של הצחוק. הגוף שלה זכר את חווית הצחוק ו"ידע" את השלכותיו החיוביות. אך חשוב יותר מהכל, ליאת יישמה את הכלים המעשיים שרכשה דווקא ברגע מאתגר זה של כאב – ואיך נאמר, התוצאות צוחקות בעד עצמן!
ידע, מודעות וקבלת החלטות מושכלת
אני מזמינה אנשים להסתובב בעולם עם סימני שאלה ולעולם לא לקחת שום דבר כמובן מאליו או כדברי אלוהים חיים. אני מזמינה אתכם להיות פתוחים לאפשרויות אחרות להתמודדות עם כאב.
כדאי לקרוא, לשאול, להתנסות, להתאמן על גופכם שלכם ולבחון בעצמכם מה התוצאות. ורק אז לשפוט ולהחליט בעצמכם אם זה מתאים או נכון גם לכם.
אני אישית משתמשת בצחוק להתמודד עם כאבי מחזור ואף השתמשתי בו מיד לאחר פציעה חמורה ברגל. כמו כן הייתה לי הזכות לעבוד עם אנשים הסובלים מכאבים פיזיים נקודתיים או כרוניים (כמו פיברומיאלגיה) שחשו הקלה משמעותית תוך פחות מעשרים דקות של עבודה עם הצחוק.
אפשר לשים לסבל הזה קץ – כבר עכשיו !
כמו שנאמר, הכאב הוא בלתי נמנע, אך הסבל הוא בחירה. עכשיו זה באמת בידיים שלכם!
כפי שהבטחתי בסרטון הקצר הבא תוכלו לראות הדגמה חיה של עבודה עם כאב. אורך הסרטון כשמונה דקות וכמו שאומרים "לא נגענו". החומר מוגש אליכם ללא עריכה. צפייה מלמדת ומהנה:
אם אתם או היקרים לכם סובלים מכאבים ומחפשים דרך טבעית, יעילה, חסכונית להתגבר אל הכאב. דרך שתיתן לכם תוצאות יוצאות דופן תוך פרק זמן קצר, אתם מוזמנים להצטרף עוד היום לסדנת חשיפה "יוגה צחוק ככלי טיפולי", שתתקיים ביום חמישי הקרוב, ה-27.5.2010.
מאחלת לך שבוע נפלא,
שלך
נילי דור האלה
נ.ב. נודה לך באם תעביר את המידע אודות הסדנא הזו הלאה גם לחברים אחרים. הם בודאי יודו לך על כך.אנו בטוחים שיש אנשים רבים שיוכלו להיתרם ממנה ולמצוא תשובות לשאלות שמעסיקות אותם ופתרונות מעשיים לכאבים שהחיים זימנו להם.
היי נילי יקרה,
נפל לי אסימון ענק מקריאת הפוסט הזה. בבית הורי אסור היה להביע שום רגש, צחוק ובעיקר בכי היו סוג של פשע. כנערה מתבגרת סימן היכר שלי בחברה היה הצחוק והחיוך שלי. בבית כמובן שזה לא היה קיים. ובעצם הבנתי שבתקופה הזאת הצחוק היה מנגנון הסתרה או מסיכה שכיסתה על העצב והכאב שהיו בתוכי. שנים רבות מאוחר יותר החלטתי להתמודד עם הכאב, ובאורח פלא הצחוק נחסם וכבר לא היה חלק מימני, הוא היה נוכח חלקית במקומות שרציתי להסתיר את הכאב, אבל לא עזר לפוגג אותו כי כנראה היה מזוייף. רק כשהבנתי שאני ראוייה ללהביע את הכאב, רק אז המחסום של הצחוק נפרץ, והיום אני צוחקת ביתר קלות צחוק אמיתי ומשחרר (בעיקר בדרך של להדבק מימך) שאכן משפר את ההרגשה ועוזר לתהליך של הקלה בכאב פיזי וגם רגשי.
המון המון תודות וחיבוק,
שלך – אני
היי אורנה
שוב מודה לך על השיתוף, התובנות והשינוי האמיץ והמבורך שאת עושה בחייך.חיבוק נילי