האם הכעס מנהל אותך או את מנהלת אותו ?

בוקר טוב,

אני כבר כמה ימים מסתובבת עם התרגשות מאד גדולה בבטן. יש את ההתרגשות של לפני "הפרפרים בבטן" ויש את ההתרגשות של אחרי שנובעת מעוצמת החוויה, מההשראה מהמפגש הבינאישי המצמיח ומעניק תקווה.

אחרי פעילות קדחתנית מאחורי הקלעים וגם קצת בקדמת הבמה האינטרנטית, גיבשתי קבוצת נשים לתפארת שיצאה איתי החל משבוע שעבר למסע מרתק של מפגש עם 4 חסמים עיקריים שעומדים בינן לבין שמחה אמיתית ומימוש חלומות.

נפגשתי פנים מול פנים עם 24 נשים עוצמתיות, נשים שמאמינות שיש להן את היכולת להרבה יותר ממה שהן משיגות כרגע בחיים שלהן, נשים שרוצות להצליח (כל אחת בדרכה המיוחדת שלה בתחום נבחר בחייה). נשים שלמדו הרבה מאד קורסים בחייהן, התנסו בכל מיני תהליכים כאלה ואחרים. ועדיין מדברות על "קירות", "חומה", "מסך שקוף", "תקרת זכוכית" שעומדים בינן לבין היכולת שלהן להביא את עצמן לביטוי מלא ולמשש את חלומן.

לא מדובר בחסמים מדומים למימוש חלומות, כמו התירוצים המוכרים: אין לי זמן, אין לי כסף, הבעל שלי לא מסכים, זה רחוק לי מדי, אני צעירה מדי, אולי כשאצא לפנסיה, אין לי את הידע או הכישורים המתאימים.

אלא מדובר בחסמים אמיתיים לגמרי, חסמים פנימיים, חסמים רגשיים כמו כעס, פחד, שעמום ומועקה שכאשר הם מנהלים את ההצגה של החיים ולא את מנהלת אותם, הם פשוט הופכים לכוח הרסני – מטרפד הצלחות מובהק.

הצעד הראשון – החלטה לצאת מתחומי הנוחות לצורך גדילה אמיתית

עבור כל אחת מהנשים הצטרפות למסע הזה הייתה יציאה מתחומי הנוחות והנחת. זו הייתה השקעה משמעותית במשאבים של זמן וכסף שאינה מובנית מאליה. נשים הגיעו ממרחקים מכל קצוות הארץ, מאילת בדרום, ועד כפר ורדים בצפון, בואכן ישובים נידחים עוטפי ירושלים. נשים עשו שמיניות באוויר על מנת לשנות סדרי יום (לוגיסטיקה חיצונית של סידור עבודה) וגם סדרי עדיפויות (עכשיו תורי, ושמישהו אחר יטפל בילדים ובנכדים…)

נשים פינו זמן להקשיב להרצאה, לשוחח איתי בטלפון בהרחבה כדי לבחון את מידת המוכנות והנכונות שלהן לצאת למסע. נשים שבחרו לעשות הכנה מקדימה לקראת התהליך והעיזו להתמקד באתגר הרגשי הספציפי שלהן כדי לבוא כמה שיותר מוכנות ולהפיק את המרב מן העבודה שלהן בקבוצה.

לאורך כל הדרך הזו, הנשים גילו אומץ לב, פתיחות וכנות ושיתפו בצורה ישירה באתגרים שעומדים בפניהן ולמעשה קיבלו החלטה ברורה לצאת מתחומי הנוחות והנחת שלהן על מנת לגדול באמת.

בעיני כל אלה הן מרכיבים חשובים מהן נבנית הצלחה באשר היא כפי שהיא מוגדרת על ידי כל אחת בחייה.

בדרך להצלחה יש צורך להתגבר על מכשולים (יש האומרים שיעורים מחשלים) ולקפוץ מעל כמה משוכות. זה אך טבעי שהתסכול ברגעים המאתגרים הללו יכול רק להתגבר. תסכולים שאינם מקבלים ביטוי הולם ואינם מנוהלים כהלכה יכולים להצטבר לכעס מתמשך, טינה, קנאה, מרירות, רוגז, עלבון, שנאה, אכזבה ועד זעם.

כעס זו אנרגיה מאד חזקה שבהחלט יכולה להניע לפעולה. זו אנרגיה מכלה. אנרגיה שמפעילה נשים מתוך אזורי אי-נחת. אנרגיה שהמחיר הבריאותי והנפשי שלה כבד מנשוא בטווח הארוך.

לכן יש חשיבות גדולה להכיר את הכעס, לדעת לזהות אותו, להסכים לחוות אותו, ובעיקר לדעת לשחרר אותו בכל עת שהוא מופיע בחיים שלך. האפשרות האחרת (לא לחוות אותו) תעלה לך ביוקר ! האם את מוכנה לשלם את המחיר ?

אז מה את אומרת, מה יותר עדיף ? רגע אחד של אי נחת לעומת מחלה מתמשכת, כרונית, סופנית ?

הצעד השני – מפגש עם הכעס – שכבה ראשונה של אי-נחת

כעס הוא רגש אנושי. יחד עם זאת הוא בודאי מעורר אצלך תחושה גדולה של אי-נחת ולכל מי שנמצא בסביבתך.

סביר להניח שממש לא נעים לך לכעוס ויתכן שאת משתייכת לקבוצת הנשים שבוחרות להדחיקו, להתכחש אליו או להפנות אותו כלפי עצמך בדרכים מאד יצירתיות עד כדי כך שאת אפילו לא מודעת לכך שההתנהגות או טון הדיבור הללו מייצגים באופן חד משמעי ולא משתמע לשני כיוונים – את הכעס שלך!

הכעס הוזמן כאורח של כבוד למפגש והוא היה שזור לתוכו כחוט השני. זה בא לידי ביטוי בהתנהגות של הנשים, בתחושות שלהן אחת כלפי השניה, בטענות שהופנו כלפי המנחה. כל זה היה כאמור מכוון מראש…אחרי הכל התכנסנו כדי לפגוש את הכעס פנים מול פנים (עבור חלק זה היה מפגש באמצע החיים)!

כנשים חונכנו לא לכעוס בצורה ברורה וישירה. אחרי הכל, אישה כועסת משולה לאישה מכוערת. (אגב, שווה לבדוק איך את נראית כשאת כועסת…זה אכן לא מראה מלבב). לפי היהדות חייבים לעבוד על "מידת הכעס" ולהעלים אותה מן החיים.

עבור חלק מן הנשים בקבוצה כעס היווה איתות למשהו מסוכן שעלול לקרות. משהו שמאיים על קיומן ולכן מזמין מתוכן תגובה תוקפנית או מתגוננת. אחרי הכל יותר בטוח לכעוס ולהרחיק את האובייקט המאיים מאשר לחשוף בפניו את הרגשות האמיתיים שצפים ולהיות פגיעה לעוד  פגיעה.

בכל מקרה, תגובה של כעס תופיע בחיים בהקשר של משהו שמזכיר לך אירוע מן העבר. בדרך כלל זיכרון לא מודע.

לדוגמא, אבא שלי היה מתפוצץ מכעס על דברים שוליים ולא חשובים. תגובתו הכועסת הייתה חסרת פרופורציה למה שבאמת קרה. למשל, הוא היה כועס עלינו שהיינו מחזירים את בקבוק המים למקרר כשהוא חצי מלא. זה היה לא פעם מלווה בהענשה מתמשכת של "טיפול בשתיקה" בזה שביצע את "הפשע" הנורא. כילדה מאד נפגעתי, נעלבתי, חשתי תסכול עז. היום כשבן הזוג שלי יעיר לי (ולו בתמימות) על משהו שבעיני נתפס כשולי, מיד יעלה בי כעס. (אותה ילדה שהייתי שלא יכלה לבטא את הכעס כלפי אביה מתעוררת לתחיה כל פעם שיש אירוע שמזכיר את אירועי העבר…)

זוהי תגובה אוטומטית. כלומר, כשהכעס כבר מופיע אין באמת חופש בחירה איך להגיב לאירוע. את כבר שם, כועסת, ולא תמיד יכולה אפילו להגיד מה גרם לזה.

ואכן במפגש נשים שיתפו בכעס על צורותיו השונות בחייהן.  חלק סיפרו על כעס מוחצן שבא לידי ביטוי בחיים שלהן כמריבות, צעקות, ויכוחים קולניים, עצבנות, צרחות על הילדים.

פעמים רבות נשים בוחרות לכעוס כדי לא להרגיש את הכאב האמיתי שיש שם בפנים מתחת לשכבת הכעס.

חלק מן הנשים שיתפו בכעס שמופנה כלפי עצמן, שבא לידי ביטוי ברצון לברוח מן המצב, התרחקות, התנתקות, "שתיקה", הפניית גב, השתבללות, התמכרויות לאוכל, בכי, עצבות, דיכאון, אשמה.

עוד ביטויים של כעס יכולים לבוא אצלך בצורות של: כף יד חובקת אגרוף, הליכה עצבנית הלוך ושוב, שימוש בציניות או סרקזם, אובדן חוש ההומור, התנהגות קורבנית, האשמת האחר, האשמה עצמית, התנצלות מופרזת ועוד.

הצעד השלישי – הכרה בכעס כתגובה רגשית מונעת מפגיעה בכבוד ובהצלחה

סביר להניח שלא תמיד תדעי לזהות את הכעס שלך. יחד עם זאת, ניתן לאבחן אותו לפי המחשבות שלך, השפה, טון הדיבור, שפת הגוף. כל אלה יצביעו על תחושה של פגיעה בכבוד או בהצלחה שלך.

בעקבות רב שיח שהתפתח על כעס, נשים שיתפו במחשבות או פרשנויות שהן העניקו לאירוע כגון: אני לא מוערכת, אני לא חשובה, אני לא משמעותית, אני לא נחוצה, אני לא משפיעה, אין לי סיכוי להצליח, אני לא מספיק טובה, לא סופרים אותי, לא רואים אותי ממטר. לעיתים זה יופנה כלפי הזולת, ואז תמצאי את עצמך מאשימה את האחרת בכך שהיא מזלזלת בך,  לא מעריכה אותך, לא מכבדת אותך, משפילה אותך, לא סומכת עליך.

המחשבות והפרשנויות שאת מעניקה לאירוע יתנו את אותותיהן גם דרך הגוף הפיזי שלך.

הצעד הרביעי – הגוף שלך לא משקר – את כועסת בודאות !

נשים רבות אינן יודעות לזהות שהן כועסות עד שהן נחשפות לראשונה לאופן בו הכעס מתבטא דרך הגוף שלהן. כך קרה גם בקבוצה.

ח. אישה עוצמתית התופסת את עצמה כאישה מצליחה החלה לעבוד איתי והעלתה את הייאוש שמתגנב למחשבותיה בלילה בעקבות מותו הטראגי בטרם עת של בעלה האהוב.

בתהליך שמתי לב שיש מתח רב באזור הפה והלסתות שלה. שאלתי אותה אם היא כועסת. היא הביטה בי בפליאה ואמרה: אני כועסת ? מה פתאום ! אני אישה רוחנית. אנשים רוחניים לא כועסים…ופרצה בצחוק למשמע דבריה.

ח. הסתכלה עלי ואמרה….נפל לי האסימון, עד היום לא הרשיתי לעצמי באמת לכעוס. היא המשיכה וסיפרה שהכעס אצלה קבור עמוק עמוק באדמה. ופתאום היא הבינה שכל חייה כל העשייה שלה מונעת מכעס.

אם נדמה לך כמו ח. שאת לא כועסת, שימי לב מה קורה לך בגוף:

האם את חווה לחץ או מתח באזור הלסתות?

האם את חורקת שיניים?

האם יש לך כאבי ראש בלתי מוסברים?

האם כואבת לך הבטן ? (ולא כי אכלת משהו מקולקל…)

האם יש לך דופק מואץ ?

האם את מזיעה (במיוחד בכפות הידיים)?

האם חם לך באופן מיוחד ובכל מקום (גם שכולם סביבך קופאות מקור)?

האם יש לך תחושה של חום במיוחד באזור הצוואר והפנים?

האם את סובלת מסחרור?

האם את חווה רעד בגוף ?

אם ענית כן לאחד מאלה, ברוכה הבאה למחוזות הכעס !

החדשות הטובות הן שמה שמופיעה אצלך בגוף הפיזי – ניתן גם לפירוק על ידו בקלות ובמהירות מדהימה.

הצעד החמישי – 90 שניות לפירוק של כעס בהנעה צרופה !

אם את סוחבת כעסים במשך שנים ארוכות אולי תופתעי לגלות שכעס מתפרק מן הגוף שלך בתוך פרק זמן קצרצר –  90 שניות ונגמר ! (בהנחה כמובן שאת מאפשרת לעצמך לעשות זאת).

אך כמו שנכתב בתחילת הפוסט, בגלל שנשים לא מרשות לעצמן לכעוס בצורה ישירה, הן כולאות את הכעס בתוך עצמן, מאכילות את הכעס ומדשנות אותו והוא הופך ל"כדור שלג" בלתי נשלט בעליל שעכשיו מנהל אותן.

כעס הוא למעשה רגש שניוני. הוא יושב מעל רגשות אחרים. במיוחד מעל פחד. הוא מניע את תגובת ה"בריחה" או ה"מאבק" אל מול הגורם המאיים. כשה"דם עולה לך לראש" כפי שנוהגים לומר, למעשה חלים בגוף שינויים פיזיולוגיים שמכינים אותך לאפשרות של מלחמה או עזיבה מהירה של האזור המסוכן לך.

כלומר בשני המקרים, הגוף מבקש להיות בתנועה או על ידי תקיפת הגורם המאיים או על ידי ריצה הרחק ממנו תוך כדי השמעת קול צעקה (צא-עקה). הכעס (המתורגם לחומרים כימייים בגוף – הורמוני מתח ועוד שאר מרעין) למעשה מתפרק מן הגוף על ידי תנועה והשמעת צעקה, וכך משחרר אותך לחופשי מן המועקה.

מאחר וכיום, במרבית המקרים את כועסת אך לא נוקטת בפעולה (מאבק או בריחה) הכעס מתפרק חלקית או לא מתפרק בכלל מן הגוף ונאגר בצורה של חומרים כימיים שהופכים לימים לפסולת רעילה לגופך ולרווחתך הנפשית.

וכשאת לא במיטבך הפעולות שלך, התפוקה שלך, היצירתיות שלך ושאר הדברים הנחוצים להצלחה שלך נפגעים משמעותית.

הצעד השישי – לצחוק את הכעס – הרווח הכפול הנעה בהנאה !

החדשות הטובות עוד יותר, שניתן לשחרר כעס גם דרך צחוק. הצחוק בא לידי ביטוי בתנועה פנימית וחיצונית של הגוף וכשהוא מלווה בשאגות רמות של הא הא הא ! יש סיכוי שאת מפרקת כעסים שנאגרו בגופך !

הרווח הכפול- מעבר להנעה של הכעס ממך והלאה תוך כדי הצחוק הגוף משחרר הורמונים מרגיעים, מעוררי מצב רוח טוב, גורמים לתחושת סיפוק, שמחה והנאה !

הצעד השביעי – לקיחת אחריות להחליף אנרגיה של כעס באנרגיה של שמחה!

נשים שהצטרפו לקבוצה למעשה קיבלו החלטה. לקחת אחריות על עצמן, על הניהול הרגשי שלהן, על השמחה שלהן ועל התרגום של כל אלה בדרך להצלחה ולמימוש החלומות שלהן.

זה לא אומר שמהיום והלאה הן לא יחוו כעס בחיים שלהן זה רק אומר שהן מוכנות לקחת אחריות על הרגשות שלהן, לזהות את הכעס, להתיידד איתו, לחבור אליו, לבטא אותו במלוא עצמתו לשחרר אותו ולפנות מרחב חדש בתוכן לאנרגיה של שמחה ועשייה מתוך הנאה, התרוממות רוח, התלהבות, נחישות וקלילות !

רוצה גם את רוצה לזהות ולשחרר את המחסומים הפנימיים שלך, כדי לחיות, לפעול ולהגשים את חלומותייך מתוך שמחה, קלילות והנאה צרופה ?

ב-17.3.2011 נפתחת קבוצה נוספת לנשים, בתל-אביב, לפרטים נוספים והגשת מועמדותך לחצי על הקישור הבא:

http://www.laughtertherapy.co.il/fastforward/

מוזמנת לכתוב לנו תגובות ולשתף אותנו במחשבות שלך אודות הכעס.

בברכה מחוייכת,

שלכן,

נילי דור האלה

 

 


תגובות

האם הכעס מנהל אותך או את מנהלת אותו ? — 13 תגובות

  1. חשבתי שאני לא פועלת מתוך כעס
    אבל אחרי שקראתי את הנאמר נארה לי שאין אחד שאין בו כעס
    אני רק לא מישתמשת בו בדרך כלל
    מעניין

  2. אכן נעמה,
    כעס הוא רגש אנושי ואין אדם שלא מרגיש אותו (אישה או גבר) זה רק עניין של להכיר את הביטויים השונים שלו בחיים שלנו ואת דרכי הפורקן שמטיבים איתנו ועם הסביבה שלנו.
    תודה על הכנות,
    שלך
    נילי

  3. היי נילי יקרה,
    תודה על הפוסט המאד מעניין, מאתגר ועתיר מידע שכתבת.
    אישית אני מחכה לחוות שחרור מהכעס שכנראה קבור עמוק עמוק בתוכי ולא יוצא החוצה.
    אמנם יש מצבים רגעיים שאני יכולה כבר להביע כעס נקודתי, אבל  זה רחוק מלהיות הדבר האמיתי. מן הסתם כמוו שכתבת, במקום להוציא אותו מימני אני מחזירה אותו אלי ומעצימה אותו במקום להקטין. מתחילה לזהות מקומות שבהם ההתנהלות היא סביב כעס וכתוצאה מכעס, אבל זה עדיין לא יוצר את השחרור מכעס שהצטבר בתוכי במשך שנים ארוכות ושאותו אני פוחדת לשחרר….. מקווה להתנסות וללמוד איך עושים את זה.
    חיבוק,
    שלך – אורנה

  4. אורנה יקרה
    ההכרה והמודעות אליו היא שלב חיוני. תרשי לעצמך לראות את הדרך שעשית עד כה. השחרור גם יגיע, במנות כאלה שתוכלי להכיל אותו 🙂
    מחכה להתנסות שלך ולהתקדמות שתחווי בעקבותיה.
    זה הולך ומתקרב,
    שלך
    נילי

  5. לנילי היקרה
    הדברים שכתבת מאוד מענינים
    צריך  כנראה לחוות  כדי להרגיש
    תודה רבה על המידע
    אילת.

  6.  
    נילי יקרה
    הפוסט מיקד אצלי את ההבחנה בגוונים השונים של הכעס.
    אירוע אחד היום גרם לי לתסכול עמוק ונכנסתי לקטע של "אני לא מספיק…חשובה, טובה וכו' לא סופרים אותי וכו,
    ?  בעקבות הפוסט החלטתי לקחת את התסכול לכוון הכעס  ולהבין שאני אכן כועסת, אבל על מי? על מה ולמה
    אותה תחושת תסכול חוזרת במקרים דומים. אבחן אותה מהיום והלאה ואראה כיצד לחיות איתה בשלום ומה אפשר לעשות אם בכלל צריך משהוא לעשות.
     
     

  7. וואו, יש לי את כל הסימפטומים שמנית.
    ואני יודעת ומודעת לזה שאני כועסת מאוד מאוד, ואני גם מביעה את הכעס מתי שמתאפשר לי, אבל זה לא עוזר להפחית אותו, ולא עוזר לשחרר אותו. ואני מתכוונת כשאני צועקת ומוציאה את העקה הזו…זה לא מוריד מהעוצמה של הכעס ולא גורם להרגשת הקלה אפילו לא קלה ביותר… זה פשוט נמצא בתוכי במימדי ענק (בעיקר בגלל אמא שלי, והיא גם הטריגר שגורם לזה לצאת לפעמים).
    לא יודעת אם קורס אצלך או אצל כל אחד אחר יוכל לעזור לי.
    אני גם אמא לילד קטן בן שנתיים, שאני מאוד משתדלת לא להוציא את הכעס עליו, ולא תמיד מצליחה בזה…והוא באמת לא אשם בזה שאני סוחבת עלי שני טון של כעס על אמא שלי.
    בקיצור – רציתי להגיד תודה על הפוסט, ועל זה שמירכזת לי את כל הסימפטומים שאני סובלת מהם באופן תדיר (כל כך חם לי (בעיקר באיזור הפנים והצוואר) שכבר התחלתי לחשוב שיש לי גלי חום בגילי…42 אוטוטו…בזמן שיש לי מחזור סדיר ובדיקת ההורמונים שלי תקינה).
    שוב תודה לך,
    וופי

  8. נילי ערב טוב,נהנתי מקריאת החומרים שלך,הייתי בסדנא ביום חמישי שעבר וציפיתי שהצליח לשחרר כעסים אומשהו וזה לא קרה שמתי לבשאני חורקת שיניים לא ממש  ושיש לי מתח בלסת אז יש כעס ואיזה רצון לפרוץ וזה לא  קורה .הכל ברור ליאך באתי אליך עם הרבה ציפיות ואני ממתינה להתרחשיות בתוכי קצת קשה לי גודל הקבוצה. מאחר ואני מטפלת יש לי לפעמים צורך בהתיעצות האם זה אפשרי לשוחח איתך בטלפון או דרך המיל הכתיבה איטית מאוד אבל זה אפשרי תודה

  9. וופי היקרה
    תודה על הכנות ועל השיתוף. יש דרכים ללמוד לחיות יותר טוב עם ה"כעס" ולא ליפול למלכודות הללו.
    אשמח להיות לך למורת דרך !
    מוזמנת לקרוא אודות הקבוצה שאני מציעה
    http://www.laughtertherapy.co.il/fastforward/
    בברכה מחוייכת
    נילי דור האלה

  10. היי אורה
    תודה על השיתוף.
    אשמח להתייחס בתוך התהליך או בקבוצה בפייסבוק.
    חפשי את ההזדמנות בגודל הקבוצה 🙂 ובדקי עם עצמך עד כמה את מרשה לעצמך להיות לגמרי בתוך התהליך ?
    תהיה היום הזדמנות לגעת בכך,
    יום נפלא
    נילי

  11. היי רותי
    ראשית המודעות זה השלב הראשון. שנית הזכות והלגיטימיציה שנתת לעצמך להרגיש – מעולה ! השלב הבא (ללא כל קשר למה, למי ועד מתי) לפרוק…אח"כ תבוא בהירות, הקלה, יכולת לנוע הלאה.
    נאמר תודה למי שעורר באנו את הכעס, נסלח לעצמנו שכעסנו (עלינו/עליהם) נראה מה ניתן ללמוד מן האירוע, ובפעם הבאה נשים לב אם משהו חדש התאפשר בזכות התהליך הזה.
    חיבוק ונתראה היום
    שלך
    נילי

  12. איילת היקרה
    להרגיש – זאת מילת המפתח.
    אנחנו יצורים מרגישים. נועדנו להרגיש. הרגשות מפעילים אותנו ומניעים אותנו.
    חשוב להכיר בזה ולהיעזר בזה לתנועה קדימה שתומכת בנו ולא מטרפדת לנו או מחריבה לנו את מה שאנו מבקשים להשיג.
    בברכה מחוייכת
    נילי

  13. נילי יקרה,נהנתי מהפוסט  של "הכעס" בכל מיני צורתיו בחיינו.אהבתי את הגישה שלך -אך שזה מאובחן,מדורג,מסודר לפי השלבים או "הצעדים" הנכונים.זה מוסיף למודעות שלי אך לחבר את הדברים ולפעול בהמשך. יש לי הזדהות עם חלק גדול של גורמים או ביטויים או מחשבות של כעס.לפני שנים רבות ראיתי בחדר כושר שלט שכתוב בו "קודם נפגעת הנפש ,אחר כך הגוף"  נילי ציינה את זה  "בצעד הרביעי"-הגוף שלך לא משקר,את כועסת בודעות!"וזאת תופעה אוניברסלית!.. הרבה אנשים נפגעים מכעס רגשי והתוצאה בגוף היא  למשלפריצת דיסק,או פגיעה במערכת חיסון כגון דלקות חוזרות של חניכיים,סינוסיטים,דלקות פרקים, או קיב קיבה,יתר חחץ דם,סכרת,הפרעות קצב הלב ו אפילו סרטן. לאחר 2 מפגשים הרגשתי שינוי ,שיחרור מסויים. לא בדויוק ידעתי אך לחבר את הנתונים. לאחר קריאת  הפוסטר אני יודעת לזהות את הכעסים שסחבתי במשך  שנים ארוכות .הגעתי לקבוצה בשלב  "הצעד השביעי"-לקיחת אחראיות להחליף אנרגיה של כעס באנריה של שמחה. הייתי לפני כן בסדנה  קצרה של יוגה צחוק ברעננה. אני לומדת שיטות השיחרור ומודעות  לרצות לשמוח ! תודה ,נילי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *