להגיד 'כן' לשליחות ולצאת למסע של חירות

אז אחרי ש…
• למדנו מה זה בכלל מסע הגיבורה
• הכרנו את מפת הדרכים והשלבים הצפויים לנו במסע הגיבורה
• עצרנו להקשיב לכל הקולות כדי לגלות את הקול הקורא האמיתי

כשמופיע "קול הקריאה" בתחילתו של המסע הגיבורה,
המבחן הראשון שנתבקש לצלוח בשלב הזה
הוא לבחור להגיד "כן" בלב שלם ולצאת לדרך!

כן, זה הזמן להפסיק להיות סרבנית סדרתית

למרות ההזמנה להיענות בחיוב
לקריאה לצאת למסע הגיבורה
לפני שנגיד את ה"כן" בלב שלם
יש סיכוי טוב ששנים על גבי שנים
נגיד "לאאאאאאאאאאאא!!!"

אז מה הקאץ'?
כל עוד נסרב לקול הקורא ונאמר לו – לא,
נבחר להישאר "תקועות" בשלב הזה
ושוב נוותר על היציאה למסע הגיבורה.

מה זה אומר בפועל?
שפשוט נבחר במודע או שלא במודע
לא לגבש, לא ללטש וגם לא לממש
את השליחות המקצועית הייחודית שלנו
זאת שתוביל אותנו לחיים
של הגשמה, סיפוק והנאה מלאים.

כלומר נבחר להישאר משועבדות
לחוקי העולם המוכר והידוע
ונוותר על ההזדמנות לצאת מעבדות לפחדים
לחירות לבחור להגשים את הרצונות שלנו.

ועם כל סירוב כזה הפער בין מה שיש
לבין מה שיכול להיות – רק הולך וגדל.

יש לנו חלק ביצירת הפער בין המצוי לרצוי

את מכירה את זה שאת אומרת:
כן, אני רוצה!
ומצהירה קבל עם ועדה, שאת רוצה!
וביננו, את גם לגמרי מתכוונת לזה.

ואז כשמגיע רגע האמת
ועליך לגבות את האמירות בפעולות…
במקום לצאת לדרך ולעשות…

את מהססת, דוחה, מתלבטת, נחרדת, משותקת
או שוב בוחרת להגיד כן לרצון של מישהו אחר (לרצות)
והרצון שלך מתאפסן בבוידם לעוד כמה שנים טובות.

נשמע מוכר? כן, הא? אאוץ'!

האמת לא תמיד נעימה.
אך, כל עוד בין ההצהרה שלנו
לבין ההוצאה שלה לפועל יש פער
עד שלא נעשה משהו מעשי בנידון
הפער בין המצוי, מצבנו הנוכחי,
לבין המצוי, מימוש הרצון שלנו,
ימשיך להעיק, להציק,
לתסכל ולעיתים גם לייאש.

אך יש גם חדשות טובות.

"היקום מתגמל את מי שפועל"

אני בטוחה שממרום גילך גם את זכית
לחוות זאת לפחות פעם אחת בחייך.

האם זכורה לך סיטואציה בחיים
שקיבלת החלטה אמיצה ללכת אחרי צו הלב שלך
וכל היקום התגייס לטובתך והסתנכרן איתך
כדי לתמוך במימוש והגשמת החלטה שלך
בדרכים שונות ומשונות?

אני בטוחה שכן!

יחד עם זאת חשוב לי להוסיף שכדי שזה יקרה:

• רצוי להקשיב ולהיות בתשומת לב לזהות את הסימנים והסינכרונים
• כדאי להסכים לקבל את עזרת היקום המוצאת לנו
• יש סיכוי שהיקום יפעל בדרך "מוזרה" ולאו דווקא בדרך שחשבנו שזה יקרה
(אז חשוב לשחרר אחיזה ברעיונות ולא להינעל על איך זה יקרה)

ואם זה לא קרה עדיין או לא קורה בינתיים…
כנראה שאמרנו "כן" לקריאה הלא נכונה.
סימפל אז דט!

להגיד כן, לא אומר שנפרד לצמיתות מהספקות

גם כשאנחנו כבר מסכימות להגיד כן!

ומפסיקות:
• לריב עם עצמנו
• להתנגד לקול הקריאה הפנימית לצאת למסע הגיבורה
• להשתיק את צו הלב…

זה לא אומר שלא יעלו בתוכנו ספקות.

עד היום כשאני אומרת בקול רם:
• השליחות שלי היא להפוך את העולם למקום רגיש, מרגיש ומרגש
• אני מלווה נשות מקצוע לגבש ללטש ולממש את השליחות המקצועית שלהן

כשאני שומעת את עצמי אומרת את זה
יש חלק בי שמרים גבה
עושה פרצוף לא מאמין,
שמסתכל עלי מהצד ושואל –
את, מה?!

למרות שאני יודעת שאני כבר
צועדת בחלקו האחרון של המסע הנוכחי.

• שאני בשלב של להביא את הבשורה שיש לי בחזרה לבנות השבט שלי.
• שאני בעצמי חווה את המסר שנועדתי להביא לידי ביטוי בעולם.
• שאני חולקת את הידע, הניסיון המצטבר וחכמת החיים שלי, שהרווחתי בדם, יזע ודמעות.

עדיין יש בתוכי ספק והוא עולה בכל עוצמתו ובקול הדרו!

כי…

• לא גידלו אותי להיות שליחה בטח לא בשליחות מקצועית
• אין מאחורי שושלת או מורשת של נשות מקצוע שהיו שליחות בתחומן
• לא הוסמכתי על ידי בית ספר פורמלי להיות שליחה במקצוע שלי….

אז מי אני שאני אגיד כן?!

למי אני נענית בחיוב ולמי אני עונה?

השאלה הנשאלת היא למי אנחנו נענות בחיוב לקול הקריאה? או לקול הספק?

אם את מוצאת את עצמך עונה (כמו שאני מצאתי את עצמי אינספור פעמים)
• אני לא יכולה לעשות את זה כי _______________
• אני לא מספיק __________
• זה לא משתלב לי עם _____________
(השלימי את החסר)

אז את עדיין "רבה" עם הקריאה ללכת אחרי הלב שלך.

הקול בראש או הכל בלב?

החלק שמסרב לקבל את הקריאה הוא "הקול בראש"

קול? זה יותר כמו קקפוניה!

אנחנו מייצרות כל כך הרבה רעשים רק כדי לא להקשיב ללב.

• חלק מאיתנו מייצרות רעשים סביבתיים
(כל הזמן נקראות ל"סדר" לאחרים את החיים)

• אחרות יוצרות טו דו ליסט אינסופיים כדי להיות עסוקות 24/7

• וחלקנו (כולל אני) פונות לחברה הטובה ביותר שלנו – ההתמכרות
(התמכרות לאוכל, אלכוהול, סיגריות, קפה, קניות, סקס, טלביזיה, אינטרנט
יו ניים איט).

פשוט נעשה ה-כ-ל כדי להשתיק את הקול!

רשימת הח.מ.צ שלנו תמיד מוכנה ומזומנה לשליפה
אנחנו תמיד חייבות, צריכות או מוכרחות לעשות משהו

• בעבודה
• בשביל הבעל, ההורים, האחות, החמות, הגיסה ושאר בני המשפחה
• בשביל הילדים

אך, כמו שאומרים, לא יעזור לנו בית-דין!

לקול הקריאה יש אפקט בומרנג

לא חשוב כמה ננסה להתעלם ממנה
הקריאה תתעלק עלינו.

אנחנו נתעלם וננסה להעלים אותה
והיא תחזור ותדפק על הדלת שוב ושוב ושוב.

הקריאה נדבקת ולא עוזבת
עד שלא נשים אליה לב ונענה בחיוב
היא תהיה שם.

גם אם היא כבר צרודה או
קוראת בקול ענות חלושה
היא שם.

היא לא נבהלת כשאומרים לה לא.
היא לא נעלבת.
היא לא מרגישה דחויה.
היא ממשיכה בשלה.
עד שנגיד לה – "איי דו!"

אלף תירוצים לא יצליחו לכבות אותה!

גם כשאנחנו מסרבות בנימוס או בעקשנות לקריאה
זה בגלל כל מיני דברים ששמענו אודות "מסע הגיבורה"
ובמרוצת השנים הפכנו אותם לתירוצים משודרגים שלנו.

האם הרשימה הזאת מוכרת לך?

1. השינוי הזה יפגע בי או בסובבים אותי
2. מפחיד אותי להיפגש עם כאבים, אתגרים, אויבים בדרך
3. זה מסוכן
4. צריכים רקע מתאים לזה
5. אין בזה פרנסה
6. זה הולך להיות קשה
7. זה מתאים רק לצעירות, רווקות, בלי ילדים, אקדמיות, חילוניות…ועוד.
8. זה לא קשור למה שאני עושה עכשיו
9. זה יחייב אותי להשפיע על אלפי אנשים…
10. אם זה לא קשור להצלת האנושות כולה או הפלנטה אז מה הטעם?
11. ומה יקרה אם תכשלי וזה לא יצליח לך?
12. לא יהיה לי זמן לעצמי, לזוגיות, למשפחה, לחברים לשופינג….

זה לא הגיל, זה התרגיל

זו בהחלט רשימת תירוצים מפוארת.
אני בעצמי שמעתי חלק מהתירוצים האלו
מההורים והחברים שלי.
וחלק אף לחשתי לעצמי באוזן.

אך הניסיון לימד אותי שאין כל קשר
לגיל, לרקע מקצועי, ללאום, לדת,
לתואר האקדמי או ליופי ומבנה הגוף שלך.

נכון, הסביבה תנסה להניע אותך
ולאו דווקא תעודד אותך
להיענות בחיוב לקול הקריאה.
אבל, ברב המקרים,
זה אנחנו שמטרפדות לעצמנו
מהפחד שאף אחד לא יהיה שם איתנו
אם נחליט ללכת אחרי הלב שלנו.

אל דאגה לא תשארי לבד –
עזרה מחכה לך לאורך כל הדרך

גם אם הסביבה הנוכחית
אינה תומכת בך ובקריאה שלך
אני מבטיחה לך שיש עזרה בדרך.

התמיכה תופיע, כאילו משום מקום,
ובמרבית הפעמים מהמקומות הכי לא צפויים.
אך, היא תמיד תהיה שם עבורך
בשביל-ך ובשבי-לך.

האם זה יהיה שווה את זה?

רובנו מסרבות להיענות לקריאה ללכת אחרי צו הלב כי עלינו…
• לעזוב את המוכר הנוח והידוע
• לוותר על נוחות פיזית, רגשית, מנטלית, כלכלית ורוחנית.

זה ממש לא דבר של מה בכך לעזוב את הכל וללכת אחרי צו הלב
ולעשות משהו שיעשה אותנו סופר-מאושרות.

להחלטה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת
עלינו ועל כל הסביבה שלנו.

אך יותר מכל זה עלינו ללמוד
לסמוך על מה שאנחנו אוהבות
יותר ממה שאנחנו חוששות
ממה שאנחנו מפחדות!

אז מה עושים עכשיו?

• מסתכלות לספק ולהשלכות שלו בלבן של העיניים
• מגלות בהתרגשות גדולה איזו השפעה נפלאה יש לנו
ואיך העולם ייראה אחרי שכל אחת מאיתנו תביא את הבשורה הייחודית לה
• אומרות כן בלב שלם!
• מתחייבות לעשות רק את הצעד הקטן הבא.

מוכנה לעשות את הצעד הבא?

מצוין!

בשביל זה מחכה לך כאן עוד תרגיל
שהכנתי במיוחד בשבילך
שיעזור לך להפוך את
ה"לא" החושש מהיענות לקריאה
ל"כן" מוחלט לצאת למסע הגיבורה!

לקבלת גישה לתרגיל:

כתבי אלי מייל: joytemple@012.net.il
ובכותרת רשמי: "אני רוצה להפוך את הלא לכן!"

ולסיכום, חשוב לי להגיד לך
שכל עוד את אומרת לא!
העולם נשאר חיוור וחסר את הצבע שלך
שמטרתו להעשיר ולהוסיף את הגוון הייחודי
לחיים על פני הפלנטה הזאת!

עכשיו זה הזמן שלך
להפוך את ה"לא" ל"כן" בלב שלם.

חיבוק חם ועוטף,
נילי דור האלה