גם אצלי הכל התחיל בראש…

בשנת 1986, הייתי סטודנטית למדעי המחשב באוניברסיטת ניו המפשיר בארה"ב. אחרי שלושה סימסטרים הבנתי שזה לא זה. הייתי מוכנה להודות ביני לביני, שאני מנסה לרצות את אבא שלי ולהוכיח לו שאחרי שני אחים מהנדסים, גם הבת שלו יכולה להיות אשת מחשבים. בצעד אמיץ החלטתי לעזוב את הפקולטה למדעי המחשב ולעבור ללימודי פסיכולוגיה.

באותה נקודת זמן פגשתי את איב, ישראלית לשעבר שעבדה בקמפוס בתור מנהלת של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס. איב שאלה אותי לגבי התוכניות שלי לעתיד וסיפרתי לה שאני רוצה לעסוק בסקסולוגיה…היא הביטה בי ואמרה "יש לי הצעה בשבילך".

בשבוע שלאחר מכן, זומנתי על ידי איב לראיון התאמה לקורס הכשרת מתנדבות להתערבות בשעת משבר על רקע תקיפה מינית. בראיון נשאלתי, מדוע אני חושבת שנשים נאנסות. עניתי בביטחון מופרז ובנימה מאשימה: מי שהולכת במיני, מזמינה אונס. אם האישה שתתה אלכוהול, אז היא אחראית למה שקרה לה לפחות ב-50%. תשובותיי היו ואריאציה של מה ששמעתי בבית, בבית הספר, בצבא. למעשה מצאתי את עצמי מצטטת, ללא כל מחשבה עצמאית, מסרים שנחשפתי אליהם באופן ישיר או עקיף המאשימים את הקורבן בתקיפה.

מבורות חברתית למודעות מקצועית

כל פעם שאני חושבת על אותו ראיון אני עדיין "קצת" מתביישת במה שאמרתי שם. למרות שברור לי שדבריי היו תוצר מובהק של בורות חברתית. אני, כמו רבים אחרים, אימצתי אמונות ודעות שהועברו אלי בכל מיני אופנים על ידי בני המשפחה, החברים והחברה.

מעולם לא ניתנה לי (וליתר דיוק – לא לקחתי) את ההזדמנות לבחון את אותן אמונות. עד לאותו רגע באוניברסיטה.

בתום הראיון, איב לא רק שלא זרקה אותי מן החדר, היא אף קיבלה אותי בזרועות פתוחות לקורס הכשרה שעתיד היה לשנות את חיי.

עד היום אני מודה לאיב על הבחירה שעשתה, שלמרות דעותיי השגויות אודות נפגעות תקיפה מינית, בתבונתה וגדולתה זיהתה שאני שבויה בדעות קדומות והאמינה בכל ליבה שהחשיפה לתכני הקורס, יפריכו את המיתוסים ויעזרו לי לשנות את האמונות והעמדות שלי אודות הנושא. יתרה מזו, שיש לי את היכולת ללוות, לתמוך ולסייע לאותן נשים באופן המקצועי ביותר.

זה כמובן הצריך פתיחות מצידה והימנעות מביקורת או שפיטה שלי ואולי אפילו סיכון שלא אשתנה או שלא אשנה את עמדותיי. וזה הצריך פתיחות מצידי להיחשף לתכנים חדשים, להתבונן באמונות ובעמדות שלי, ללמוד לחשוב אחרת ולפעול בהתאם ובסופו של דבר להשתלב באופן מקצועי בתחום.

מה קורה כשמשנים את האמונות ?

קורס ההכשרה הזה, היה אחד הקורסים המשמעותיים ביותר שלמדתי באוניברסיטה (שלא במסגרת תוכנית הלימודים לתואר). הוא למעשה היווה נקודת מפנה בחיי. עד כדי כך שהוא הכתיב את בחירתי המקצועית למשך העשרים שנה שלאחר מכן.

יתרה מזו, העלאת המודעות והשינוי בגישה שלי היה הבסיס לפיתוח היכולת המקצועית שלי להעניק סיוע מעולה לנשים שנפגעו מתקיפה מינית, ליווי ותמיכה נפשית, נקייה מכל שיפוטיות ביקורת, חוסר קבלה או האשמה.

למה אני מספרת לכם את כל זה?

כי גם בתחום שאני עוסקת בו היום, תרפיית צחוק, עברתי הרבה שינויים כמטפלת. וכמי שעוסקת היום בהכשרה של אנשי מקצוע בתחום אני מוצאת את עצמי פעמים רבות בתפקיד של "איב" כמראיינת. אני נתקלת בבורות, חוסר ידע ובאמונות שגויות שמנהלות את אנשי המקצוע. כל אלה מונעים מהם להשתמש בכלי הנפלא הזה שיכול להטיב עם המטופלים שלהם באופן משמעותי . הידיעה הזו רק מגבירה אצלי את התשוקה להוביל את השינוי בתחום בקרב אנשי טיפול.

אבל לא תמיד חשבתי כך…

כל חיי צחקתי והצחוק המתגלגל בא לי מתמיד די בקלות. אבל את זה ייחסתי בעיקר להיותי מצחיקה (כך שבאופן לא מודע עשיתי תמיד חיבור בין צחוק להומור).ידעתי שיש לי תפקיד מרכזי בחבר'ה "להצחיק" אנשים או לגרום להם לצחוק. נדמה היה לי תמיד שצחוק קשור איכשהו למצב רוח טוב ולא זכור לי שידעתי באופן מובהק שאנשים צוחקים ממקומות כואבים.

האמת, אף פעם לא עצרתי כדי לחשוב מה מניע אנשים לצחוק, מדוע הם צוחקים במקומות "לא מותאמים" לכאורה, ומה קורה להם באופן פנימי או חיצוני בעקבות הצחוק. ויחד עם זאת משנת 1991 התחלתי לקרואעל הנושא (עשיתי זאת בשקט ובצורה מחתרתית…אחרי הכל הייתי אישה שעסקה בנושא מאד רציני, סיוע לנפגעות תקיפה מינית…אז מה יגידו או יחשבו עלי אם עכשיו פתאום אחליט לעסוק בריפוי דרך צחוק…).

לימודים משני ומצילי חיים

כמעט באותו האופן בו חיי השתנו מבחינה אישית ומקצועית בזכות אותו קורס שלקחתי באוניברסיטה. כך קרה מאז שהתחלתי ללמוד לעומק את הנושא של תרפייה צחוק. ההחלטה האמיצה שקיבלתי בגיל 40 לשנות כיוון מתחום של טיפול בנפגעות אונס לטיפול באנשים בכלל באמצעות צחוק, השפיעה בצורה דרמטית הן על חיי והן על חיי המקצועיים כמטפלת.

הלימודים בתחום של תרפיית צחוק, הפגישו אותי שנית, עם הצורך לבחון מחדש את העמדות והאמונות שלי אודות הצחוק בכלל ואודות המנגנון הזה ככלי ריפוי בפרט. לגלות פתיחות, לפתח רגישות, ואפילו לשנות התנהגות.

בחרתי ליישם במהירות את כל מה שלמדתי וקיבלתי הזדמנות לבדוק את הכלי גם בחיי האישיים, כשהחיים זימנו לי רצף של אירועים ממש לא מצחיקים. בשנת 2006 בתחילת דרכי כתירפיסטית בצחוק, איבדתי שלושה מבני משפחתי תוך חמישה חודשים ובין לבין חייתי בצל ההפגזות במלחמת לבנון השנייה. בנוסף העסק שלי התרסק לרסיסים. דווקא אז גיליתי את עוצמתו האדירה של הצחוק להליך הריפוי והשיקום שלי. יותר מזה, ליכולת לעבור את התקופה המאתגרת הזו בצורה שפויה ומאוזנת.

את מה שלמדתי מהמורים הטובים בעולם ומתוך ניסיון חיי, הבאתי אל העבודה הטיפולית שלי, רק כדי לגלות שוב ושוב את עוצמתו של הצחוק ותרומתו האדירה ככלי להתמודדות והתגברות יעילה בהליך טיפולי.

היום, אני לא רק מסייעת לאנשים להתגבר על כאב, משבר או טראומה בעזרת הצחוק, אלא מלמדת מטפלים כיצד ניתן לשלב את הכלי הזה – הצחוק – כחלק אינטגרלי מטיפול מערבי או משלים, טיפול פיזי או רגשי, טיפול אישי או קבוצתי.

היום אני מגלה (הפעם מן הצד של המראיינת) שבדיוק כמוני, מטפלים רבים טובים ככל שיהיו, מקצועיים ככל שיהיו בעבודתם, מסורים ככל שיהיו לרווחת מטופליהם, עדיין שבויים במיתוסים, אמונות שגויות ועמדות שמונעות מהם שימוש מודע ויזום של הצחוק ככלי חיוני בתהליכי ריפוי והחלמה. כפי שציינתי, העובדה הזו מצערת אותי ולכן יש בי תשוקה בוערת להביא בפני העולם הטיפולי מתודות טיפוליות חדשות ויעילות באמצעות צחוק – שיכולות לשנות ולהציל חיים.

זו לא רק עבודה זו באמת שליחות

מה שאני עושה היום, אינו רק "עבודה" אלא שליחות אמיתית.

אני מאמינה בלב שלם, שכל מטפל שמגלה שיש כלי שיכול לשנות או להציל חיים, להקל או לשכך כאבים, לעזור למטופלים – ירצה ללמוד את השימוש בכלי על מנת להטיב עם המטופלים שלו.

לכן, אני מרגישה שזו חובתי האישית, המקצועית והמוסרית להביא את הידע התיאורטי והמעשי החשוב הזה לכמה שיותר מטפלים שרוצים להביא אור ומזור למטופליהם בדרך יעילה, מהירה ומוכחת !

הגישה תלויה בגישה

הגישה הפיזית והרגשית לצחוק משחרר ומרפא, תלויה בגישה של המטפל והמטופל למנגנון הטבעי הזה.

על מנת להפוך את הצחוק לזמין ונגיש יותר הן למטפל והן למטופל, יש חשיבות גדולה לבחינה מחודשת של האמונות שלנו כמטפלים ומטופלים אודות הצחוק. כמו שנאמר…זה הכל מתחיל בראש שלך…

אז הנה כמה צעדים ראשונים לשינוי הגישה אודות צחוק ככלי ריפוי – שיעזרו לכם לסלול את הגישה לשימוש מודע ונבון במנגנון הצחוק הטבעי:

1. בחינה אישית – איזו שיחה מתנהלת אצלכם עכשיו בראש אודות הצחוק ?

יתכן והמשפטים הבאים ישמעו לכם מוכרים: אני לא אדם מצחיק, איך אגרום למטופלים שלי לצחוק, צחוק מעיד על טפשות וקלות דעת, אני לא צוחקת בקלות, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי, אני מטפלת בנושאים מאד רציניים ולכן אין מקום לצחוק בחדר הטיפולים.

המחשבות, האמונות, התפיסות הללו משפיעות על עד כמה אתם מאפשרים, מעודדים, נעזרים בצחוק ככלי טיפולי חיוני ורציני. יתכן ותימנעו מהשימוש בכלי בכלל, או שתרגישו אי נוחות מאד גדולה כשהמטופל שלכם יפרוץ בצחוק במקום שזה נתפס על ידיכם כ"לא מתאים". אולי מחוץ לשעות העבודה, כשאתם נתקלים באנשים שצוחקים בקול רם זה יעורר אצלכם אפילו כעס או מחשבות ביקורתיות או שיפוטיות. כשהשיחה הזו מנהלת אתכם יהיה קשה מאד לשלב את הצחוק בתוך הטיפול.

הצעד הראשון זה להזכיר לעצמכם שכל בני האדם (כולל אתם והמטופלים שלכם) מתחילים לצחוק בגיל שלושה חודשים. (ללא סיבה נראית לעין, ללא תלות בחוש הומור ולא בהכרח כי יש לו מצב רוח נפלא). אם הטבע העניק לנו את המנגנון הזה לצד מנגנון הבכי כנראה שיש לו חשיבות לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. ואם יש לו חשיבות אז כדאי לאפשר אותו, לעודד אותו, לקבל אותו, להכיל אותו.

2. אמונה עצמית – זה אפשרי !

מעבר לידיעה בראש- שהצחוק יפה לבריאות ולנפש – אמצו את הגישה שזה לגיטימי לצחוק בטיפול. זיכרו שאנשים לעולם צוחקים מתוך המקומות הכואבים וכנראה שיש לגוף סיבה טובה לצחוק דווקא כשהמציאות החיצונית אינה ורודה. הימנעו מביקורת עצמית או שיפוטיות של אחרים כשהם צוחקים – להיפך במידה והצחוק מופיע הצטרפו אליו גם אתם. זה עשוי להיות מביך בהתחלה. אגב לא חייבים להתחיל ישר מצחוק מתגלגל. אפשר להתחיל בחיוך קטן ולאט לאט להגדיל אותו.

3. התבוננות בתמונה המלאה

כשמדובר על שימוש במנגנוני פורקן בטיפול, מעבר לפריקה דרך בכי, או התקף כעס, יש עוד מנגנון פריקה מופלא – הצחוק. בדיוק כמו שאתם מעודדים את המטופלים לפרוק את רגשותיהם דרך בכי תזכרו שיש אפשרות לפרוק רגשות קשים כמו כעס, פחד, שעמום או עקה גם דרך צחוק. כשאתם מזהים את הרגשות הללו אצל המטופלים שלכם, זיכרו אפשר להציע להם לפרוק אותם גם דרך צחוק. זה לא רק יעיל, אלא התחושה הנלווית לאחר מכן היא פשוט נפלאה. ובנוסף תופתעו לגלות שלמטופלים שלכם יש תובנות חדשות ומענייינות אודות הסוגיות הטיפוליות שלהם.

4. התנסות מעשית – ליישם ליישם ליישם!

כמו במשפט אין חכם כבעל ניסיון. תרשו לעצמכם פשוט להתנסות. אל תפחדו להתנסות. כמובן שחשוב להיות בהקשבה לרצון של המטופל ולגלות ברמת רגישות מאד גבוה. חשוב לבדוק שמתאים למטופל לצחוק בטיפול, לקבל את הסכמתו המלאה לכך. להזמין אותו לצחוק ראשון ולהצטרף אליו. להסביר ולהבהיר שמדובר פה בשימוש בצחוק על מנת לפרק תחושות לא נעימות מן הגוף. רצוי להקפיד לצחוק עם המטופל ולא עליו או על הסוגיות שהוא מביא לטיפול. חשוב להימנע משימוש בבדיחות, הומור שחור או ציניות (מילה אחרת לתוקפנות). ובעיקר לשמוע מהמטופל איך הוא מרגיש לפני ואחרי ולעודד אותו להשתמש בצחוק לעיתים קרובות גם מחוץ לקליניקה.

על גישה מקדמת ומעודדת את הטיפול בעזרת צחוק תוכלו לשמוע בהרצאה בחינם "לצחוק מהראש או לצחוק מהבטן" שתתקיים ביום ראשון ה-5.9.2010 בשעה 21:00 בערב באינטרנט.

ההרצאה היא ללא תשלום אולם נדרשת הרשמה מראש.

להרשמה מלאו את הטופס הבא. הקישור להרצאה יישלח אליכם ביום ההרצאה. אתם מוזמנים לשאול שאלות כבר עכשיו ואני אתייחס אליהן במהלך ההרצאה.

בברכת גישה חיובית ל שילוב של צחוק בטיפול בפרט ובחיים בכלל,

שלכם

נילי דור האלה

תגיות: אימון צחוק, בית הספר לתרפיית צחוק, יוגה צחוק, מיתוסים אודות הצחוק, נילי דור האלה, שינוי עמדות, תרפיית צחוק

שבוע טוב,

האם הצחוק באמת משמין ?

מי שמכיר אותי יודע שאני בהחלט אישה גדולת מימדים אולם היו לי תקופות רזות בהחלט וקשה לי לומר שצחקתי בהן פחות. . מאז שאני צוחקת למחייתי באופן "מקצועי" קבוע וסדיר…דווקא ההיפך קרה לי (אמנם זה לא רק תודות לצחוק…אבל אין לי ספק שזה לא הצחוק שמשמין).

יחד עם זאת, בכל פעם שאני מנחה קורסים או סדנאות אני נחשפת מחדש לכל מיני "אמונות" ומיתוסים אודות הצחוק. ואחת האמונות הרווחות היא שאנשים משמינים מנחת או שצחוק משמין.

האמנם ?

מחקר חדש גורס כי הצחוק מגביר תיאבון

אחת הלקוחות שלי, הביאה לתשומת ליבי סיכום קצר של מחקר שפורסם בבלוג גוף נפש של מכבי שירותי בריאות. זהו מחקר חדש שנעשה ופורסם על ידי  דר' לי ברק. דר' לי ברק הוא אחת הדמויות היותר מוכרות בתחום המחקר על השפעותיו המרפאות של הצחוק.הוא משמש בתפקיד ראש המעבדה למחקר מולקולארי באוניברסיטת לומה לינדה בקליפורניה שבארצות הברית.

במחקרו החדש מדד ד”ר ברק את ההשפעה של צחוק מתגלגל על הורמונים הקשורים במנגנון התיאבון. ההורמון הראשון שנבדק במחקר נקרא – לפטין. הורמון זה אחראי על וויסות התיאבון וחילוף החומרים. וההורמון השני נקרא הגרלין – והוא אחראי על תחושת הרעב. לדברי דר' לי ברק, “ככל שרמת הלפטין יורדת – התיאבון גובר, וככל שרמת הגרלין עולה – התיאבון גובר. תהליך הדומה מאד למה שקורה בגופינו לאחר פעילות גופנית מתונה”.

במחקר השתתפו קבוצת מתנדבים בריאה בתחילת שנות העשרים שלהם. דר' לי ברק הקרין בפניהם שני סרטונים קצרים על מנת לבחון את השפעת הפעילות הגופנית על הורמוני התיאבון.

סרטון אחד היה מצחיק ואילו הסרטון השני הכיל סצנות מלחמה קשות לצפייה. החוקרים בדקו את רמות הלפטין והגרלין כשבוע לפני תחילה הניסוי, ממש לפני הצפייה בסרטונים ומיד לאחר מכן.

תוצאות המחקר הראו כי לאחר צפייה בסרטון המצחיק נרשמה אצל משתתפי הניסוי ירידה של 15% בהורמון הלפטין ועלייה של 9% ברמת הורמון הגרלין בדם, ואילו לאחר הצפייה בסרטון המלחמה לא חל כל שינוי ברמת ההורמונים הנ”ל.

לדברי ד”ר ברק התוצאות מורות שתגובת הגוף לצחוק מתגלגל מתמשך דומה לתגובת הגוף לפעילות גופנית מתונה. מסתבר ששניהם משפיעים באותו אופן על הורמוני התיאבון שלנו. בעבר הוא כבר בדק והוכיח, שלצחוק יש קשר ישיר לשחרור מתחים ולהפחתת הסיכון ללקות במחלות לב, אך בניסוי האחרון שביצע, הוא מצא כי הצחוק יכול לשפר את התיאבון בקרב אנשים שאיבדו את התיאבון שלהם בעקבות מחלה, דיכאון, מוגבלות פיזית או גיל מבוגר.

האם באמת מודבר רק בהורמונים ?

הייתי שמחה שדר' לי ברק ושאר המכובדים בתחום החוקרים את הצחוק יבררו לא רק את הפרמטרים הפיזיולוגיים אלא גם היבטים אחרים "מעוררי תיאבון"..

מהניסיון הרב שהצטבר אצלי בעבודה טיפולית עם צחוק ובהתבוננות שלי בהשפעות של הצחוק על הלקוחות שלי, במהלך שש השנים האחרונות, גיליתי שאחרי שאנשים צוחקים במשך שעה ויותר הם מדווחים על תחושה של רעב. אני שמחה לגלות את הממצאים הללו של המחקר שמחזקים את מה שראיתי הלכה למעשה בשטח.

הייתי מאד שמחה אם היו בודקים פרמטרים רגשיים נוספים ולא רק הורמונים. כי מהניסיון שלי, אנשים צוחקים מתוך אי נוחות פיזית או רגשית. ואחרי שהם צוחקים סוגיות רגשיות עמוקות עולות וצפות. אנו יודעים שהרבה פעמים הנטייה של אנשים לרוץ לאוכל או לסיגריה או כוס בירה נובעת מתוך רצון להימנע או להדחיק כאב.

הצחוק משפיע על חמישה מימדים בו זמנית

המעבדה שלי כוללת בעיקר הוכחות ועדויות מן המטופלים שלי, וזה בנוסף לידע שצברתי מתחום התיאוריה והמחקר אודות מנגנון הצחוק. ניתן למצוא הוכחות רבות כיצד הצחוק משפיע על האדם בחמישה מימדים בו זמנית.  וזה מה שהופך אותו לכלי ריפוי מופלא בעיני. ולכן, מטפלים שאינם נעזרים או מאפשרים למנגנון פורקן טבעי זה להוות חלק מן התהליך התירפוייטי מפספסים עבודה עם כלי חיוני וחשוב.

בדיוק על זה אני עומדת לדבר הערב בהרצאה שלי: מטפל! רוצה לדעת מה אתה מפספס, כל עוד המטופל שלך לא צוחק בטיפול ובחיים?

בהרצאה אגלה לך:

* כיצד הצחוק משפיע על המערכות השונות בגוף
* באיזה אופן הצחוק תורם לריפוי או מניעה של מחלות
* כיצד הצחוק מסייע להתמודדות עם רגשות קשים
* באיזה רגשות הצחוק לא יכול לטפל
* כיצד הצחוק משפר את היכולות המנטליות שלנו
* איך הצחוק מסייע לשיפור המיומנויות החברתיות של אנשים
* איזה השפעות רוחניות יש לצחוק על בני האדם

ניתן לשלוח אלי שאלות בנושא ואשמח להתייחס אליהם במהלך ההרצאה.

ההרצאה מתקיימת היום בשעה 21:00 באינטרנט וניתנת לך כשרות חינם אולם יש צורך להירשם אליה מראש.

יש למלא אם הפרטים בטופס הבא

להשתמע היום בהרצאה,

שבוע נפלא,

שלכם,
נילי דור האלה

שבוע טוב,

אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה ללמוד. אני סקרנית, צמאה לדעת ולחוות, נהנית להעשיר את עצמי. ואני שמחה לשתף שאני הכי נהנית ללמוד מהתלמידים שלי.

אני זוכרת שבאחד הראיונות שקיימתי בטלפון עם מועמדת לקורס, אמרתי לה שבתפיסה שלי בתוך כל חדר בה יושבת קבוצה אנשים (לצורך העניין תלמידים) קיימת חכמה אדירה. חכמה זו אינה מצויה רק אצל המורה. החכמה הזו מגיעה ממספר המשתתפים כפול שנות חייהם, הידע והניסיון הנרכש והמצטבר שלהם וכדומה.

אותה מרואיינת אמרה שהתפיסה הזו מאד מרשימה אותה ונוגעת לליבה.

בסיום הקורס, היא פנתה אלי ושיתפה: "הופתעתי לגלות שאת באמת עומדת מאחורי מה שאמרת לי בטלפון ושאת  אכן מאפשרת לתלמידים שלך להביא את החכמה שלהם לקורס ולא מרגישה "מאויימת" על ידנו".

ככה זה כשמורה בטוח בעצמו. אני בהחלט מומחית ומובילה בתחומי, אבל יש כל כך הרבה תחומי ידע שאינני בקיאה בהם ולכן אני מברכת על כל הזדמנות ללמוד מן המומחים בתחומים, גם אם הם התלמידים שלי.

אז הנה עוד דוגמא למשהו שלמדתי לאחרונה מתלמידה שלי.

לפני שבוע במפגש האחרון של קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי, ניגשה אלי אסנת חזן, מנכל"ית, מפגש אנושי בלב העסק, יעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים.אסנת שיתפה אותי במודל למידה מרתק. הוא כל כך מצא חן בעיני שביקשתי שהיא תכתוב לי אותו.

אסנת לקחה את בקשתי צעד אחד קדימה. ולא רק שתיארה את מודל הלמידה אלא המחישה את תהליך הלמידה של נושא חדש, דרך התהליך המשותף שעברה בקורס אצלי.

וכך אסנת כותבת: (לא ערכתי):

"הבטחתי לשתף את כולם במודל מצוין שמסביר משהו על תהליכי למידה.חשוב לי לציין שאין לי את המקור למודל, למרות שחיפשתי, אז אנא אל תייחסו אותו אלי.
אם מישהי מגיעה לשמות האנשים שנסחו אותו, אשמח מאוד לדעת, כדי להביא דברים בשם אומרם.

המודל מתייחס ללמידה כאל תהליך שינוי, ומתאר ארבעה שלבים, תוך שהוא מבחין  בין שני מימדים בלמידה:  רמת המודעות לנושא הנלמד ורמת הידיעה של אותו נושא.

בשלב הראשון, לפני שהתחלנו בלמידה, אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך שאיננו יודעים.

לדוגמא, לפני שידענו משהו על צחוק, היינו במצב שבו לא ידענו איך לצחוק מבחירה ולהשתמש בצחוק במצבים קשים, וגם לא היינו מודעות לכך שאנחנו לא יודעות.

השלב השני הוא ביצירת המודעות לנושא הנלמד. פעמים רבות אנחנו לא נגדיר שלב זה כלמידה, כיון שהוא מביא לנו יותר תסכול מאשר תחושת הישג:

עכשיו אני מודעת לחשיבותו של הצחוק ולפוטנציאל האדיר שלו ככלי שיכול לשמש אותי במצבים קשים, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! (זה דומה לתסכול שלאה העלתה במפגש האחרון שלנו- איך בתחומים רבים  אנחנו לא מצליחות ליישם את כל הידע הקיים אצלנו בראש…). בשלב הזה המודעות מגבירה את ההסתכלות שלי לעבר מקומות שבהם אני לא מצליחה ליישם, לא יודעת איך להפעיל את הידע שרכשתי.

וזה דומה למצבים אחרים בהם לפני השיפור אנחנו נראה התדרדרות…

המדרגה הבאה היא כשאני גם מודעת (למשל לנושא הצחוק) וגם יודעת איך ליישם.

כלומר משתמשת בצחוק במצבי כעס, תסכול, שעמום, מבוכה, פחד, כאב וכו' זהו, הצלחתי! למדתי ואני מיישמת בזמן אמת. אם כך למה צריך את השלב הרביעי?

בשלב הרביעי אני יודעת איך ליישם, אבל כבר לא מודעת לכך שאני עושה את זה, בבחינת "טייס אוטומטי":

הצחוק בא באופן טבעי במצבים הדרושים, אני לא צריכה להשקיע יותר מדי בסטרטר של צחוק מאולץ, ואני אפילו לא ממש שמה לב איך אני עושה את זה.
(אולי זה מה שהקשה עליך נילי להמשיג את המתודה שלך…).
חשיבות של השלב הזה, שבו הטמעתי לגמרי את הלמידה בנושא, היא בכך שהוא מפנה את המודעות שלי לחפש את הנושא הבא לשינוי, וכך אנו חוזרות  להתחלה..

בברכת תהליכי שינוי, גדילה והתפתחות נפלאים אוהבת אסנת".

לקראת פתיחת קורס נוסף באוקטובר, כמו זה בו השתתפה אסנת, אני מקיימת היום (15.8.2010) בשעה  21:00

הרצאה אינטרנטית בחינם!

ההרצאה אינה בתשלום אולם יש צורך להירשם אליה מראש – לפרטים נוספים והרשמה להרצאה לחצו על הקישור הבא: "מטפל! מה אתה מפספס, כל עוד המטופל שלך לא צוחק?"

מי מכם, אנשי המקצוע מתחומי הטיפול, הייעוץ, ההנחייה השונים שפתוח ללמידה חדשה, שונה, מרעננת, מאתגרת ומיוחדת,
מוזמן להצטרף אלינו לקורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי הנפתח בתחילת אוקטובר בתל-אביב.

כן, נילי אני מעוניין להצטרף לקורס:

*לתשומת הלב הקורס מיועד לאנשי טיפול בלבד מתחומי הרפואה הקונבציונאלית והמשלימה, בריאות הנפש והרווחה אנשים שאינם עוסקים באחד מן התחומים הטיפוליים מתבקשים לא לפנות אלינו.

בברכה מחוייכת לשבוע מלמד ומעשיר,

שלכם

נילי דור האלה

תגיות: אימון צחוק, יוגה צחוק, יוגה צחוק ככלי טיפולי, לימודים, נילי דור האלה, קורס הכשרת מטפלים יוגה צחוק ככלי טיפולי, קורסי הכשרה לאנשי מקצוע

שבוע טוב,

התעוררתי הבוקר עם תחושה של הישג גדול. סוף סוף הצלחתי לפענח את נוסחת העבודה שלי. האמת שעד לפני מספר שבועות כל זה היה בגדר תעלומה גדולה עבורי.

מכירים את התחושה ?

יש משהו שאתם ממש רוצים לעשות אבל עוד לא יודעים איך תעשו את זה ? זה מעכב את ההתקדמות שלכם לעבר המטרה. זה  מתסכל משהו. אבל משהו בתוככם לא נותן לכם להרים את הידים, לוותר ולהרפות ?! ככה זה היה.

במקרה הזה מדובר בעצם על משהו שאני עושה בפועל כבר הרבה זמן (כשש שנים ליתר דיוק). מה שלא היה ברור לי ומה שעד כה לא ידעתי זה איך לתרגם את העשייה הזאת באופן כזה שאוכל להעביר אותה הלאה כך שגם מטפלים אחרים יוכלו ליהנות ממנה.

נשמע מוכר ?

אתם הופכים להיות כל כך מיומנים, ממש אומנים בתחום שלכם, אבל אתם כבר כאילו פועלים על “אוטומט”, מה שאתם עושים כל כך מובן מאליו עבורכם וזה בא לכם כל כך בקלות ומבחוץ מסתכלים עליכם בהתרגשות ובהתפעלות גמורה ולכם זה נראה כל כך פשוט וטריוויאלי. יחד עם זאת כשאתם נשאלים או מתבקשים לתת הסבר – אתם לא בדיוק מצליחים לתאר בפרטים או ל”פרק” לגורמים, לצעדים קטנים לשלבים של מה בדיווק אתם עושים.

שלא תבינו לא נכון. אני מלמדת חמש שנים והכשרתי כבר 140 מנחים בשיטת היוגה צחוק. אולם במהלך השנים הללו פיתחתי דרך ייחודית לעבודה עם השיטה. למעשה לקחתי את הבסיס העממי של השיטה ושידרגתי אותה לשיטה טיפולית רצינית.

לדעת מבלי להיות מודעת

כשהחל לבעבע בי הרצון ללמד את ה"שיטה המשופרת" גיליתי שבעבודה הטיפולית שלי, אני פועלת מהבטן – אני נכנסת למעין “טרנס” שכזה, יודעת בדיוק מה אני עושה בזמן אמת אבל זה לא עובר דרך הראש שלי, או דרך המודעות שלי, כך שאם תשאלו אותי בדיעבד לא אוכל להגיד לכם מה או למה עשיתי את מה שעשיתי.

יש לי חברה טובה, מטפלת באומנויות, שקוראת לחוויה הטיפולית הזו  “להתחשמל”. פשוט נכנסים לתוך אינטראקציה טיפולית לגמרי ב”כאן ועכשיו שלה” והכל מתרחש מאד מהר. ולמטפל יש “ידיעה” ברורה מה עושים, אבל זה לא משהו שתוכנן מראש או עובר דרך המחשבות זה פשוט קורה וזה מאד חזק.

להעביר את זה הלאה

מה שלי היה כל כך ברור, עבור התלמידים שלי נראה כמו מעשה קסם. אז תודה שהארתם את תשומת ליבי ונתתם לי את הזכות ל”פענח את הקסם” כדי שאוכל גם להעביר אותו הלאה. בזכות הבקשות שלכם לא הירפתי עד שפיענחתי את ה”איך” ויכולתי לתרגם את הקסם הזה ל”שיטה” מעשית ויישומית שניתן ללמד אותה בצורה סדורה.

לשמחתי לא רק שפיענחתי את הנוסחא בראש, אלא הצלחתי בפועל גם ללמד אותה לראשונה ולהעביר אותה למטפלים נוספים.

זה קרה בזכותכם

תודה לתלמידים שלי, שלא הירפו וביקשו שוב ושוב שאלמד אותם את “הסודות” שלי - איך הפכתי את שיטת היוגה צחוק העממית לכלי טיפולי עוצמתי שמייצר תוצאות יוצאות דופן אצל מטופלים תוך פרקי זמן קצרים ועוזרת להם להפוך סיוט מתמשך לחלום מתוק.

אני שמחה לספר לכם שביום חמישי האחרון, סיימתי ללמד את המחזור הראשון של “קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי”. ההתרגשות מציפה אותי.

זו הזדמנות טובה לברך את אסנת חזן, אורית שיינמן, חיה וסרמן, לאה סיימון, ניר נבון, נלי אוארבך, סנא פארס, שירי לופוביץ בוגרי הקורס. קבוצה נפלאה של אנשים מתחומי טיפול, ייעוץ, הדרכה וחינוך שקיבלו את נוסחת הקסם ואני בטוחה שחייהם וחיי המטופלים, הנועצים, המתאמנים שלהם הולכים להשתנות ללא הכר.

מתנה עבורכם

עכשיו אני מפתחת בהתלהבות חומרים מקצועיים ב”חינם” כדי להעביר את הקסם הזה לעוד מטפלים.

רוצים להיות הראשונים לקבל את סדרת הטיפים המקצועית שאני עומדת לשחרר לאוויר העולם לגמרי בחינם (כבר אמרתי?) !

כל שעליכם לעשות זה למלא את הפרטים שלכם הטופס הבא:

שבוע נפלא שלכם,

נילי דור האלה

תגיות: אימון צחוק, בית הספר לתרפיית צחוק, התמודדדות בשעת משבר, התמודדות במצבי קונפליקט, טיפול בחרדות, טיפול בטראומה ומשבר, טיפול בפובויות, יוגה צחוק, יוגה צחוק ככלי טיפולי, נילי דור האלה, תרפיית צחוק

צהריים טובים,

לא יכולתי שלא לכתוב היום משהו קצרצר. פשוט התרגשתי עד דמעות כשקיבלתי את העדות הזאת.

לפני כשלוש שנים, בקניון הקסטרא בחיפה, במהלך יריד של עסקים ניגשה אל הדוכן שלי אישה אצילית ונעימת הליכות. והציגה את עצמה בפני. כששמעה במה אני עוסקת אמרה שהיא "חייבת להגיע אלי". החלפנו כרטיסי ביקור ושמרנו על קשר רציף.

שלוש שנים זה לקח ובסוף זה קרה. יש הקוראים לזה זמן הבשלה.

חודש מאי השנה נלי הגיעה להשתתף בסדנת חשיפה לקראת פתיחת קורס יסודות של יוגה צחוק ככלי טיפולי. בתום הסדנא ללא כל היסוס הגישה לי טופס הרשמה לקורס ואמרה אני חייבת להירשם לקורס הזה !

הפעם היא לא חיכתה שלוש שנים אלא קיבלה החלטה מהירה !

וזה מה שהיה לנלי להגיד בעקבות השתתפותה בקורס:

אפשר להמתין שנה, שנתיים, עשר שנים, אבל באמת, לא צריך לחכות כל כך הרבה זמן במיוחד לאור העובדה שהקורס הזה הוא כל כך משמעותי עבור כל מי שמשתתף בו !

זוהי הזדמנות לקריאה אחרונה- עדיין אפשר ליהנות ממבצע חסר תקדים על מחיר הקורס!

היום בשעה 18:00 נעלמת ההנחה בגובה של 1727 ש"ח על הרישום לקורס.

לפרטים נוספים והרשמה לקורס אוקטובר:

http://www.laughtertherapy.co.il/course-ly-101-2/

מקווה לראותך בין משתתפי קורס אוקטובר,

בברכה מחוייכת

נילי דור האלה

לא יכול להיות שצחוק נובע מפחד, אנשים צוחקים כי הם שמחים!

כך אמרו לתלמידה שלי שסיפרה על הידע החדש שרכשה בקורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי המסתיים השבוע. התלמידה שלנו חזרה לשיעור השלישי מתוסכלת משהו.

“נילי, תסבירי לי מדוע אין הצחוק בא כתוצאה משמחה? סיפרתי לאנשים מה שלמדתי אצלך בקורס ואני נתקלת בהמון התנגדויות ואין לי מספיק כלים להתמודד עם השאלה הזאת.”  כך נלי, מטפלת איזון גופנפש, פתחה את המפגש ביום חמישי שעבר..

גם אני כמו נלי, נתקלת בשאלה הזאת יומיום. במיוחד על ידי אנשי מקצוע מתחומי טיפול שונים. (אחרי הכל, מאחורי כל איש מקצוע יש אדם פרטי, בעל דעות, אמונות ותפיסות עולם לעיתים כל כך מגובשות שבהחלט מאתגרות אותי).

תני להם לגלות את האמת לבד…

תשובתי לנלי הייתה מאד לא שיגרתית.הצעתי לה שבמקום “להטיף” לאנשים את התורה שלנו, לבקש מאותם אנשים להיזכר במקרים בהם הם צחקו ויחד איתם לנתח צעד אחר צעד את מאחורי הקלעים הרגשי של האירוע והתגובה הצוחקת שלהם – ולראות מה הם יגלו תוך כדי התבוננות בתהליך.

הסיבה שהצעתי זאת לנלי, נבעה מהניסיון הרב שלי מול “המתנגדים הגדולים לתורת התרפייה בצחוק”. לאחר שגיליתי שבמרבית המקרים, ה”ספקנים” בעצמם מגיעים לתשובה הרצויה, מתוך השיתופים שלהם.

ראיתי את מותי קרב – וצחקתי…

לפני מספר חודשים הוזמנתי להרצות בפני קהל מכובד של נשות מקצוע. כשאמרתי שאנשים צוחקים מתוך פחד רב הנשים הרימו גבה והביעו סקפטיות.

לקראת סוף ההרצאה, אחת המשתתפות, פתאום התפרצה בהתרגשות ואמרה "את צודקת". עכשיו אני מבינה על מה דיברת. היא שיתפה באירוע אישי שקרה לה במהלך חופשת סקי. היא גלשה במורדות המושלגים באתר סקי בשוויץ, כשלפתע איבדה שליטה, נפלה והחליקה במהירות לעבר עץ. הכל קרה כל כך מהר מאד, היא מספרת, והמחשבה שהיא עומדת להתנגש בעץ במהירות והתוצאות הסופניות שעברו לה בראש בהחלט עוררו בהלה גדולה. לפתע היא מצאה את עצמה מתגלגלת מצחוק. לשמחתה היא גם שרדה את ה"תאונה" ויצאה בנזק מזערי.

האם זה אירוע משמח? ממש לא? האם היא פחדה – בהחלט. לא פחות מפחד מוות. ויחד עם זאת, התגובה שלה לאירוע הייתה – צחוק מתגלגל!

הוכחה מהשטח – צחוק מפרק פחד!

יש לי מאות דוגמאות (בעיקר מחיי האישיים וחיי המטופלים שלי) שצחוק הינו מנגנון פורקן רגשי שמפרק בין היתר פחד ! מחשש קל ועד בעטה!

ולמה אני מספרת לכם, כי יום אחרי שנשאלתי את השאלה על ידי תלמידתי, היקום סיפק לי עוד הזדמנות להדגים את הקשר בין פחד לבין צחוק.

השתתפתי בועידת העסקים החודשית של אמיר הרדוף. אנשי עסקים רציניים ישובים סביב שולחנות עגולים. רציתי לבקש משהו מחברותיי בשולחן הסמוך. לא רציתי להפריע לשאר המשתתפים ולכן הגעתי בהליכה כפופה אל אותו שולחן. מצאתי “פרצה” בין שתי כיסאות ופשוט נכנסתי ב”חלון ההזדמנויות הזה” והתרוממתי לגובה היושבים.

האישה שישבה משמאלי, קפצה בבהלה בכיסא, זזה אחורה, הניחה יד על ליבה, שיחררה זעקת “אאאאאאא” חרישית ואמרה, “יו איך הבהלת אותי, איזה פחד……ופרצה בצחוק”.

במקרה זה המילים שקדמו לצחוק תיארו בפירוש את החוויה הרגשית – פחד! שבחר במקרה זה להתפרק דרך צחוק.

למעשה הייתה פה “הפתעה”, מישהו בלתי צפוי שהופיע בשדה הראייה שלה באופן פתאומי ללא התראה מוקדמת. פשוט סוג של בהלה קלה.

שימוש בצחוק כדי למוסס פחדים מן העבר וחששות מן העתיד

עצם הידיעה שצחוק מפרק פחדים, מאפשר לי לעזור למטופלים שלי להתגבר על פחדים משתקים.

כשאני מזהה פחד אצל מטופל (שקשור לעבר או לעתיד אך מנהל אותו בהווה) אני מזמינה אותו ל”צחק” עם הפחד ולמוסס אותו על מנת שיוכל לתפקד טוב יותר בחיים למרות הפחדים ואף על פי הם.

כך כותבת לי השבוע מטופלת שהתמודדה עם התקפי פאניקה וחרדה קשים. אחת ההשלכות הייתה הימנעות מביקור אצל רופא שיניים. במהלך העבודה המשותפת שלנו קיבלה ידע וכלים כיצד להתמודד עם ה”שדים” הגדולים.  לאחרונה התרגשתי לשמוע שהיא ניצחה גם את הפחד מרופא השיניים.

וכך היא משתפת: “התחלתי טיפולי שיניים וכבר הייתי בטיפול אחד. יש לי עוד 3 או 4 טיפולים וחימום של צחוק בבית לפני הטיפול משאיר אותי בכאן ועכשיו ואני לא מתעלפת, לפחות טיפול אחד עבר בשלום…” א.ב.

חתונה זה אירוע משמח לכל הדעות…אבל לעשות פדיחות….זה כבר מפחיד

לסיום, אתמול האחיינית שלי הודיעה לי שהיא מתחתנת. ונזכרתי בוידיאו נפלא שראיתי, של טקס נישואין שקורה בו משהו בהחלט מפתיע….ומגלגל מצחוק ! (מוזמנים לצפות ולנתח את האירוע).

אם יש לכם שאלות, סיפורים מהקליניקה על התמודדות של מטופלים עם פחדים והתגברות עליהם באמצעות צחוק – מוזמנים לכתוב ולהגיב !

שיהיה שבוע נפלא,

שלכם,

נילי דור האלה

תגיות: התערבות בשעת משבר, טיפול בחרדות, טיפול בפוביות, טיפול בפחד, יוגה צחוק, נילי דור האלה, תרפיית צחוק

נילי תני-לי !

בסקר שערכתי לקראת הפקת "קורס יסודות של יוגה צחוק ככלי טיפולי", נשאלתי על ידי אנשי מקצוע רבים מתחומי טיפול שונים ומגוונים אודות מחקרים על הצחוק. נתבקשתי לתת רקע אקדמי ותיאורטי המוכיח את תועלות הצחוק (לדוגמא: “מבקשת ידע המבוסס על מחקרים. חשוב לדעתי לקבל בסיס מבוסס!!!”). נדרשתי לספק אינספור הוכחות מדעיות שאכן הצחוק יפה לבריאות ולנפש.

כל זאת גם לצד הבקשה לקבל כלים מעשיים יישומיים של הגישה הטיפולית המאד לא שיגרתית הזו.

אני מעריכה אנשים כאלה, זה מעיד על מידת הרצינות והמקצועיות שלהם ועל הצורך להרחיב את הידע שלהם בתחומים נוספים.

אני בטוחה, שחלק מכם יסכימו איתי, שידע תיאורטי בלבד לא מוביל להישגים משמעותיים בטיפול. וגם לא תמיד ניתן להשיג הוכחות מדעיות לשיטות טיפוליות שעובדות בהצלחה מרובה, ואף משנות, אם לא, מצילות חיים. בעולם הרפואה נוהגים להתייחס לכך כ”נס רפואי”, כשאין באפשרותם להסביר את התופעה או התוצאה שהתקבלה בניגוד למה שהיה צפוי על פי ה”פרוטוקול”  המבוסס היטב מחקרית.

בתחום של הצחוק יש בהחלט מחקרים וגם יש הוכחות מדעיות. אבל לפני כן, הרשו לי לחלוק איתכם סיפור אישי קצר.

אם הייתי מחפשת הוכחות מדעיות ליעילות השיטה – עד היום הייתי כנראה סובלת מכאבים עזים

מגיל צעיר סבלתי מכאבים עזים סביב הווסת. כאב לי. כאב לי מאד. כאב לי מאד המון שנים. בעשור האחרון זה הלך והחמיר ואף הופיעו כאבים כבר משלב הביוץ ועד לאחר הדימום כולל. זה הגיע למצב שרק 10 ימים בחודש הייתי ללא כאבים.

בשנים הראשונות נטלתי משככי כאבים מסביב לשעון. אח"כ הלכתי לקיצוניות השנייה של "לחבור אל הכאב ולנשום אליו עמוק" אך גם זה לא הפסיק את הכאבים. השתתפתי בסדנאות להתיידדות עם הווסת, להכרות מחודשת עם גופי. אך שום דבר לא עזר ומדי חודש הכאב הופיע שוב. כך שגרת חיי שובשה כליל במשך שנים ארוכות.

כל בדיקה קונבנציונלית שביצעתי לא העלתה שום ממצאים חריגים. טופלתי במספר שיטות אלטרנטיביות שבהחלט תרמו לאיכות חיי, לצמיחה ולהתפתחות שלי ואף הגדילו לעשות והסדירו את המחזור שלי (שבמשך שנים היה משובש) אך הכאבים לא נעלמו נהפוכו הם רק הלכו והחמירו. לאחר שהבנתי שגם "הצחוק הוא תרופה טובה", צחקתי עם הכאב. הצחוק בדיוק כמו הכדורים בהחלט עזר לי, אולם רק נקודתית. הצחוק שיכך את הכאב אולם לא פתר את הבעיה.

בשלב זה של נואשות הייתי מצד אחד סקפטית לגבי מציאת שיטה יעילה שתפתור את הבעיה ומצד שני פתוחה לכל התערבות "הזויה" ככל שתהיה.

בן הזוג שלי, שהיה עד לסבל וגם חשב שלא יתכן ש"אין פתרון" הפנה אותי בעקבות המלצה חמה לחגית יהודה, מורה ומטפלת בשיטת התטא הילינג. עשיתי עליה "חיפוש" באינטרנט וגיליתי עדויות מהשטח בהחלט מעודדות ומרשימות. כשפניתי אל חגית לא שאלתי איך זה עובד ולמה זה עובד ואילו הוכחות מדעיות ומחקרים יש על השיטה. אני בכלל בספק עם מישהו חקר באופן מדעי את השיטה האנרגטית הזו.

בכל אופן, נפגשתי עם חגית פעם אחת. כל הפגישה ישבתי בעיניים עצומות ובעיקר נשאלתי שאלות. אין לי מושג מה קרה שם. מה שאני יודעת לספר זה שמיד לאחר הטיפול באופן בהחלט מפתיע הביוץ עבר ללא כל כאב והדימום היה קל מתמיד. יחד עם זאת, עדיין הייתי סקפטית. והנה עוד חודש עובר ושוב הכל עובר חלק ללא כל כאב. השתכנעתי. קיבלתי הוכחה שהשיטה עובדת – לפי מבחן התוצאה – היעדר כאב מזה מספר חודשים.

האמת, אני עדיין מופתעת שמצאתי סוף סוף פתרון יעיל! אך מברכת על כך יום יום!

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני מספרת לכם את זה?

כשהצחוק קיים רק בתיאוריה

אני זוכרת שישבנו כשלושים אנשי טיפול מתחומי עיסוק שונים מכל רחבי אירופה, בקורס "אימון צחוק" בהדרכתה של דר' גודהארט שהתקיים בדנמרק. אחד המשתתפים, בוגר תואר שני בבריאות הציבור, הרעיף עליה שאלות "תיאורטיות" אודות הצחוק וגם נקט כל הזמן בגישה וכחנית משהו שלוותה באינספור "הסברים תיאורטיים" משלו.

דר' גודהארט הביטה בו ובנינוחות חלקה עם כל הקבוצה את ההכרות האישית שיש לה עם חוקרים בעלי שם עולמי בתחום המחקר של הצחוק. אנט הוסיפה, שלצערה רוב החוקרים בתחום הם אנשים מאד רציניים הממעטים לצחוק בחייהם. ואז הביטה שוב על אותו התלמיד ושאלה: ממי אתה רוצה ללמוד אודות הצחוק? מחוקרים ותיאורטיקנים שאינם צוחקים בחייהם? או מאנשים שמשתמשים בו מדי יום בעבודה הקלינית שלהם בהצלחה מרובה?

אם אתם אנשי מקצוע הצמאים לתיאוריה בלבד הפוסט הזה אינו עבורכם. אם אתם מטפלים מהשטח והפרקטיקה חשובה לכם באותה המידה או אפילו יותר, אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא.

הנה דוגמא, דר' וויליאם פריי, חקר ומצא שבזמן הצחוק רמת האנדורפין בדם עולה. ידוע כי האנדורפין משכך כאבים. הסיבה לכך נעוצה במבנה המולקולרי של החומר. "קרוב המשפחה הסינטטי" של האנדורפין הוא המורפיום. תרופה הניתנת לאנשים הסובלים מכאבים עזים על מנת לשכך את כאבם.

זה שהרופא יודע שהאנדורפין הוא "המורפיום של הגוף" (ותאמינו לי הרופאים יודעים זאת), וזה שאולי גם המטופל שמע את המידע המדעי החיוני הזה – זה ממש לא מספיק. יותר מזה, זה אפילו חסר כל ערך. כי רק עצם הידיעה לא תקל ולו במעט על הכאב של החולה, הפצוע או המנותח. על מנת לשכך את הכאב בעזרת האנדורפין, יש לצחוק בפועל בצורה אמיתית, ממעמקי הבטן במשך כעשרים דקות ברצף כי רק אז רמת האנדורפין שתימצא בדם תוכל לפעול בגוף ולהקל על הכאב של המטופל אם לא להעלימו כליל.

אך הבחירה במרבית המקרים של הרופא תהיה לתת מורפיום. זה יותר קל, זה מוכח מחקרית שזה עובד (עם כל הסיכונים ותופעות הלוואי של התרופה) ויותר כלכלי (לחברות התרופות ולרופאים כמובן).

תני לנו עוד הוכחות…

כולנו רוצים הוכחות. השאלה איזה סוג של הוכחות.

כשאני מתעניינת בתחום חדש, או מחפשת כלי יעיל לשימוש, מה שמעניין אותי קודם כל זה הוכחות מהשטח. כלומר, מה התוצאות של השימוש בכלי או בשיטה ומהי מידת היעילות שלה בעבודה עם מטופלים.

זה מה שעשיתי לפני שהלכתי ללמוד כל מה שניתן ללמוד אודות הצחוק ככלי טיפולי. זה מה שעשיתי לפני שהלכתי לטיפול ב”טתא הילינג”. זה “אני מאמין” שלי. וכל פעם שעשיתי אחרת – ביבזתי זמן וכסף רב!

אז לגבי ההוכחות שוב – בהחלט כדאי לבדוק. מה למדע יש להגיד בנידון, אבל אל תקלו ראש בעדויות של מטופלים ותבדקו גם את ההוכחות מהשטח!

ועם בהוכחות מהשטח עסקינן.

לי יש הוכחות! הוכחות הולכות ומתרבות עם כל יום שעובר!

אחרי כל מפגש אישי של אימון צחוק, סדנא טיפולית או קורס להכשרת אנשי מקצוע שאני מנחה, אני מקבלת הוכחות מהלקוחות שלי שהצחוק בהחלט עובד עבורם ושיפר את מצבם מהקצה אל הקצה. אני מקבלת הוכחות מהתלמידים שלי, בוגרי קורסי הכשרה בשיטת היוגה צחוק, שמספרים לי בהתרגשות על הצלחות בעבודה עם המטופלים שלהם!

שמעתם בוודאי ממני על שיפור מיידי במצבם של נפגעת גילוי עריות, הלום קרב, חולה בפיברומיאלגיה, אישה שסבלה מכאבים כרוניים והפרעות שינה שהלכה לישון ללא כאבים וישנה לראשונה רצוף כל הלילה.

אתמול  קיבלתי עדות מרגשת נוספת, מאישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה. שהמחזור שלה פסק. הרופאים אמרו לה שכנראה החלה את גיל המעבר ושאין לה מה לחכות יותר לדימום החודשי ושכדאי לה להתחיל לקחת הורמונים. היא הגיעה לסדנא על רקע מצוקה נפשית שאני מנועה מלפרט. אחרי שהיא צחקה איתי בסדנא היא דיווחה שהיא חשה הקלה במועקה. למחרת היום, להפתעתה הגמורה ולשמחתה הגדולה הופיע הדימום – זה שהיא כל כך קיוותה שיחזור.

איך זה קשור? תשאלו את המדענים…אני רק יודעת שזה קשור וזה עובד!

אני יודעת היום שכל המטפלים יכולים לעזור למטופלים שלהם להתגבר על כאב, משבר או טראומה בזמן קצר ביותר בעזרת הצחוק!

זאת הסיבה שבחרתי ללמד אנשי טיפול, במיוחד אלה המתמחים בהתערבות בשעת משבר וטראומה. חשוב לי ללמד אותם להשתמש בשיטה שלי בעבודה הטיפולית שלהם.

בדיוק הבוקר שוחחתי עם עדית בן פורת, חברה, קולגה , שותפה לדרך ובוגרת קורס הכשרת מנחים בשיטת היוגה צחוק. עדית שיתפה אותי שהתסכול הכי גדול שלה בעבודה הטיפולית שהיא עושה זה התקיעות הרגשית של המטופל (ועדית מהכרותי האישית איתה היא מטפלת מופלאה עם ארגז כלים מלא ועשיר בכל טוב). היא הוסיפה: “הייתי אומרת שהייתרון הגדול של הצחוק הוא לחבר את המטופל למקומות עמוקים בצורה לא מילולית שיש לו עוצמה רגשית. והחיבור הוא מהיר מאוד. כאילו ישר ולעניין – הצחוק מחבר את המטופל מיידית לכאב שלשמו הוא בא לטיפול…”

אז מה היה לנו פה ? שיטה יעילה יש. הוכחות מהשטח יש. מה נשאר ? פשוט לבוא וללמוד לא רק כדי לדעת עוד אודות השיטה אלא כדי ליישם אותה בשטח בהצלחה!

בואו ללמוד ממי שהצליחה לעשות זאת בגדול!

הסיבה שאני מזמינה אתכם ללמוד איתי פשוטה: הדבר הזה שנקרא "צחוק ככלי טיפולי" בוער בעצמותיי.

מההכרות שלי עם עולם הטיפול, מרבית המטפלים, שבויים באמונות שגויות אודות הצחוק ולכן נמנעים מלעשות בו שימוש קליני. אחרים, נועזים יותר, אם כבר החליטו לנסות להשתמש בצחוק בטיפול, אוחזים בידע תיאורטי אך חסרים את הידע והכלים המעשיים (איך להשתמש בשיטה בצורה מקצועית ונכונה). עובדה זו מקשה מאד את השילוב של הצחוק בתוך מסגרת טיפולית מבלי לעשות טעויות שעלולות אפילו להזיק למטופלים.

אני מלמדת מתוך ניסיון מצטבר של אלפי שעות עבודה בשטח עם תוצאות מוכחות בקרב האנשים שהתנסו בפועל בשימוש בצחוק ככלי לתהליכי ריפוי.

עדיין מתלבטים? מצויין, בדיוק עבורכם יש לנו סדנת חשיפה של “יוגה צחוק ככלי טיפולי” בהשקעה מינימלית כך שאפילו הכסף לא יהווה מכשול עבורכם.

להרשמה ופרטים נוספים:

http://www.laughtertherapy.co.il/introduction-workshop/

ומי שעדיין מתעקשים לקבל הוכחות מדעיות – תבואו לקורס – תקבלו גם את אלו בשפע, כחלק מתוכנית לימודים מסודרת

על נורמן קאזינס שמעתם?  (הנה עוד הוכחה לא-מדעית אך מדהימה בכל זאת!)

נורמן קאזינס, הוא עיתונאי, שלקה במחלה קשה בשנת 1964. הוא היה מאושפז במצב קשה בבית חולים והרופאים הגדירו את מחלתו כ”חשוכת מרפא” ואמרו שמותו קרוב מאד. נורמן סבל מכאבים עזים בכל גופו ומשככי הכאבים שנטל לא עזרו לו. בוקר בהיר אחד, לאחר שצפה בסרט קומדיה וצחק גילה להפתעתו שעשר דקות של צחוק איפשרו לו לישון למשך שעתיים ללא כל כאב. קאזינס החליט לעשות שימוש במודע ורציף בצחוק על מנת להיאבק במחלה. לשמחתו הצחוק הסיר מעל ראשו את גזר דין המוות. והוא ריפא בכוחות עצמו ממחלה שהרופאים לא ידעו לרפא ואף חשבו שאין לו כל סיכוי לשרוד ולחיות! הסיפור של קאזינס הביך את הקהילה הרפואית והיווה השראה למספר פרויקטים מחקריים בתחום. נורמן קאזינס הוא העיתונאי היחיד (חסר כל רקע או הסמכה רפואית) שהורשה ללמד בבתי ספר לרפואה בארה"ב.

ניתן לקרוא את סיפורו המלא בספר שפירסם: “אנטומיה של מחלה”.

אם זה עבד עבור נורמן קאזינס, זה יכול לעבוד גם עבור המטופלים שלכם!

הצטרפו עכשיו לסדנת חשיפה של “יוגה צחוק ככלי טיפולי” ביום שלישי הקרוב: 29.6.2010 בתל-אביב!

רוצים לקבל יותר פרטים? לחצו על הקישור הבא:

http://www.laughtertherapy.co.il/introduction-workshop/

מקווה לראותכם בין משתתפי הסדנא,

שלכם

נילי דור האלה

איך אפשר לצחוק כשהילדה נהרגה בתאונת דרכים?

השאלה המאתגרת הזו הופנתה אלי לא פעם.

כנראה שעבור חלק זה בלתי אפשרי, אבל יש כאלה שאיבדו את הילד שלהם בתאונת דרכים ובתוכם יש משהו שכמהה לחזור לחיים וגם לצחוק. לראייה, השבוע הגיע אלי עוד דוא”ל מרגש:

“קראתי כתבה באינטרנט ובמגזין חיים אחרים על מסע הצחוק והאבל בחייך. התרגשתי מאוד אולי לא במקרה דברים קורים. בימים אלו אנו שבוע לפני יום השנה לבתנו שנקטפה בתאונת דרכים. מאז אני מביטה על אנשים שצוחקים ובתוכי חשה קנאה על היכולת שלהם לצחוק צחוק מבפנים צחוק מלא ולא חיוך בזוית הפה.אני פעילה בעמותת "יד לנקטפים "  זו עמותה של משפחות שכולות מתאונות דרכים שהצחוק אינו חלק משגרת המשפחות.  אשמח לשוחח איתך על האפשרות  להעביר את חווית הצחוק גם למשפחות  שלנו.”

הם מתים ואנחנו לא מצליחים לחיות!

בשיחתי עם האישה, הסתבר, שלמרות שעבר זמן רב מאז איבדה את ילדתה, היא עדיין מוצפת רגשית, חולה וחלשה. היא שיתפה אותי שזה למעשה מאפיין בני משפחה רבים המתמודדים עם האובדן. היא אמרה שרובם לא מצליחים לחזור לשגרת חיים. היא סיפרה בכאב רב ובדמעות על המתח והלחצים של בני המשפחות, על הופעת מחלות קשות, על אלה ש”מתו מצער” ולא יכלו לשאת עוד את האובדן, ועל חווית התשישות הנפשית והיעדר כוחות להתמודד עם ההשלכות של אותן טרגדיות.

היא הוסיפה ואמרה שחשוב לה להביא להם סדנת צחוק אולם היא יודעת שרבים לא יבואו לכזו סדנא.

כמובן שנעניתי בחיוב לתרום למשפחות אלו סדנא ללא תלות במספר המשתתפים. שהרי מי שיבוא לפחות מצביע ברגליו שהוא רוצה לצחוק למרות הכל.

למי יש אומץ לצחוק סביב נושאים של מוות?

אלן קליין, שעוסק בתרפייה בהומור, איבד את אשתו ממחלה חשוכת מרפא. בספרו, האומץ לצחוק, הוא מספר על אחות מוסמכת, שבחיפושה אחרי סיפורים אישיים בעלי אופי הומוריסטי סביב סוגית המוות וסיום החיים החלה דיון באינטרנט. ההזמנה שלה, שנתפסה כשנויה במחלוקת, עוררה דיון סוער.

בקריאה של התגובות שקיבלה ניתן למצוא מכנה משותף:

• המוות עצמו אינו מצחיק. אולם קורים דברים מצחיקים סביבו.

• ה”נשק” היחיד שלנו נגד המוות הוא הצחוק.

• אלה שבאים במגע עם המוות מדי יום (כמו צוותים רפואיים), מבינים את הצורך בצחוק ובהומור, אלה שלא, לא בהכרח מבינים זאת.

• יש אנשים שאף פעם לא יראו את הקשר בין מוות וצחוק.

• מרבית ה”קורבנות” אינם רוצים שהיקרים שלהם יחיו חיים קודרים אחרי מותם.

• אפשר לצחוק ואפשר לבכות אחרי אובדן. שתי התגובות הרגשיות הללו הולמות את האירוע. כל אחת מהן מטפלת ברגשות שונים.

• ללא קשר למידת הרצינות של האירוע, צחוק יכול לסייע לעבור את היום טוב יותר.

הצחוק הציל אותי ממוות!

כמי שאיבדה את אחיה בטרם עת ואת אימה מספר חודשים לאחר מכן, אני מסכימה שאין שום דבר מצחיק במוות עצמו. אצלנו היה הרבה צחוק בתוך תהליך ההתאבלות על אחי ואימי. היה צחוק סביב מוות פתאומי ובלתי צפוי של אחי וצחוק סביב "המוות הידוע מראש" וגסיסתה הארוכה של אימי. זה הרגיש טבעי לצד ההתייפחות והבכי.

האיזון הזה בין השניים עזר להתמודדות טובה יותר עם האובדן ואיפשר חזרה מהירה לחיים.

אנשים רבים לא נותנים לעצמם את הלגיטימציה להמשיך לחיות באופן מלא אחרי מותו של אדם קרוב. ובטח שלא לצחוק. ולכן, גם הסביבה נשאבת ביחד איתם למצב של "אבל מתמשך" ולא מעיזה לצחוק במחיצתם (כולל המטפלים שלהם).

לגבי אלו שמתו התקווה אבדה אבל מה עם אלו שנותרו בחיים?

אני יכולה להבין את משנה “הזהירות” של אנשי המקצוע העוסקים בעיבוד של אובדן ושכול. את הספק אם המטופלים שלהם יענו בחיוב לשילוב של צחוק בתוך תהליך השיקום. יחד עם זאת, האם המחיר הכבד שאותם מטופלים משלמים על היעדר צחוק בחייהם לא שווה את הסיכון?

יש סיכוי שהם יסכימו לכך, בדיוק כמו אותה אישה שפנתה אלי. יש אפשרות שזה יעבוד. אין לי ספק שזה יפיח תקווה ויסלק את הייאוש.

אנשי מקצוע רבים המטפלים בשכול ואובדן, עושים בודאי עבודה נפלאה, אולם הם אינם מודעים לחיוניות של הצחוק או נמנעים משימוש ב”צחוק” ככלי עזר בתהליך השיקום של אותן משפחות ועל כך אני מצרה או אפילו מוחה בתוקף !

הצחוק- מעורר תקווה משיב את התשוקה לחיים!

דר’ פיטר ווינגולד, רופא אונקולוגי, מקליפורניה, כותב על התקווה כמרכיב חיוני בהחלמה של חולי סרטן. הוא גורס שהצחוק הוא תבלין שהופך את התקווה לטעימה יותר. לתפיסתו ניתן להישאר בחיים בזכות התקוו. אולם, הוא משווה את המצב לדיאטת לחם ומים. זו שבהחלט מאפשרת לנו לקום כל בוקר מן המיטה אבל לא בהכרח לצפות בשמחה לעוד יום של היותנו בחיים. הצחוק פשוט מעניק לנו את היכולת ליהנות מכל רגע בעולם הזה.

הצחוק מחזק את הלרצון לחיות. הצחוק לוקח את האדם הרבה מעבר לתקווה. הצחוק הוא זה שלמעשה הופך את החיים מבלתי נסבלים לנחשקים!

אנסה לפשט את התפקיד של הצחוק בסוגיות של גסיסה ומוות.

בתוך מצבים אלו, אנשים מוצפים רגשית, ההתמודדות שלהם נראית לכבלתי אפשרית ומשתקת, היכולת לתקשר עם הסביבה נפגעת, יש תחושה של ריחוק וקושי בשמירה על אינטימיות בתוך מערכות יחסים קיימות.

הצחוק מעורר את התקווה. אך יתרה מזו, הוא מרכיב חיוני וחשוב בתהליך ההבראה כי הוא כלי חיוני ויעיך בהתמודדות במצבים רגשיים מציפים, הוא שפה תקשורת (בלתי מילולית). צחוק בחברותא יוצר אינטימיות וקרבה במהירות ועוזר לפתח אומץ ולשוחח בגילוי לב על מה שבאמת “מציק”.

אם השתכנעתם, אתם ודאי שואלים את עצמכם – איך לשלב את הצחוק בתהליך השיקום.

איך משלבים צחוק בעבודה עם מטופלים המתמודדים עם שכול ואובדן?

זו שאלה שאני נשאלת רבות על ידי אנשי טיפול. להלן 7 צעדים חשובים למטפלים שרוצים לשלב צחוק בתהליכי שיקום בעבודה עם נפגעי טראומה.

1. גלו פתיחות לשילוב הצחוק בתוך תהליך טיפולי ככלי חיוני ולגיטימי.

2. למדו לעומק את מנגנון הצחוק, באילו רגשות הוא מטפל, מתי כדאי להשתמש בו בתהליך השיקום ובאיזה אופן.

3. הכינו את המטופלים שלכם לאפשרות להיעזר בצחוק בתוך המסגרת הטיפולית וקבלו את הסכמתם המלאה לכך לפני שתתחילו.

4. שקלו שימוש בצחוק במיוחד במקרים בהם המטופל משתף בכעסים, פחדים, מועקות (עודפי מתח סביב נושאים כאובים) או שעמום.

5.עודדו את המטופל להתאמן בצחוק. הרעיון הוא לחייך, לזייף צחוק עד שהוא חווה את הדבר האמיתי ויכול לצחוק על פי רצונו. חשוב שהמטופל יהיה מחובר לרגש האמיתי באותו רגע.

6. עודדו משחק תפקידים. רק לאחר שהמטופל נתן את רשותו והוא מבין, אפשר לעשות משחק תפקידים של האירוע הטראומתי מתוך הגזמה רבה. חשוב להצהיר בבהירות מה אתם עומדים לעשות ולהסביר מדוע אתם מתכוונים להגזים היבטים מסוימים של הנושא. ככל שההגזמה יותר ברורה, כך הדבר פחות מאיים וכך הצחוק יותר גדול. זה יכול לאפשר למטופל להיכנס לתוך הנושא במקום להתרחק ממנו. השתמשו בטכניקות בזהירות רבה ומתוך כבוד למטופל ולמקום בו הוא נמצא בתהליך הטיפולי.

7. גלו הערכה לצורך של המטופל שלכם להשתמש בצחוק פרוע ביחס לאירוע הטראומתי. הציעו לו לשתף בכך אחרים המסוגלים להתייחס לכך בהערכה.

כמו בכל כלי מקצועי, ההמלצה החמה שלי היא לחפש מומחה בתחום ולקבל ממנו הכשרה מקצועית בתרפית צחוק. הכשרה הכוללת, את כל הידע התיאורטי, התנסות חווייתית בכלי, ויישום מעשי וכמובן ליווי, הדרכה ותמיכה לאורך כל הדרך!

אתם לא חייבים לעשות את הכל לבד! מומחה בעל ניסיון יקצר לכם את הדרך ויחסוך לכם בזבוז של זמן וכסף!

ביום חמישי הקרוב ה-17.6.2010 אני עורכת סדנת חשיפה ליוגה צחוק ככלי טיפולי בתל-אביב המיועדת לאנשי מקצוע המעוניינים ללמוד את התחום.

לקבלת פרטים והרשמה לסדנא מלאו את הטופס הבא:

אשמח לראותכם בין משתתפי הסדנא.

בברכה מחוייכת

נילי דור האלה

טיפש מי שלא צוחק!

זה אולי נשמע מעליב וזה בדיוק ההיפך ממה שכולנו שמענו במהלך חיינו!

בדרך כלל אמרו לנו ש"טיפש מי שצוחק". שמענו את זה במיוחד כשאנחנו או אחרים סביבנו צחקו כך סתם, בלי סיבה נראית לעין, או נשמעת לאוזניים.

האמת, שטיפש מי שלא צוחק! כן מה לעשות, האמת, לא תמיד נעימה.

הצחוק הוא מנגנון טבעי פשוט וחכם, המהווה חלק חיוני בתהליכי ריפוי והבראה של הגוף והנפש. לכן מי שלא משכיל לעשות בו שימוש למעשה נוהג בטפשות. על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשי טיפול. ובמיוחד כאלה שמטפלים בכאב, משבר או טראומה.

נילי, תפסיקי לצחוק, את מפריע לי לטפל!

אני זוכרת, שעבדתי במרכז לטיפול בנשים,המנהלת האדמיניסטרטיבית ואנוכי דאגנו להשרות אווירה נעימה ומחוייכת באזור קבלת הקהל ומדי פעם גם התגלגלנו מצחוק. באחד הימים, ישבה בחדר ההמתנה לקוחה, נפגעת גילוי עריות, שחיכתה לפגישה עם הפסיכולוגית שלה. היא שמעה אותנו צוחקות, לא יכלה להתאפק ונדבקה גם כן בצחוק. לפתע, הגיחה מאחד מהחדרים הפסיכולוגית, נעצה בנו מבט זועף ואמרה "אני מבקשת שתפסיקו אתן מפריעות למהלך הטיפול".

חשבתי לתומי, האישה הזו סוף סוף צוחקת, אצל המטפלת שלה היא רק בוכה – אז למה בעצם אנחנו מפריעים לטיפול?

באותה תקופה לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום אודות הצחוק, כדי לעזור לאותה פסיכולוגית להבין שמה שקרה בחדר ההמתנה הוא בעל אופי טיפולי עם איכויות ותועלות מדהימות וחיוניות לשפיות ולתהליך ההבראה, בדיוק כמו הבכי.

לצערי, אותה פסיכולוגית, אינה אשת המקצוע היחידה שגילתה בורות מוחלטת בעניין. היא גם לא אשמה. היא פשוט תוצר של חברה שמלמדת אותנו שצחוק קשור למצב רוח טוב, לרוח שטות, לטפשות, לחוסר רצינות, להפרעה לציבור וכדומה.

עם כזה מידע אודות הצחוק, למה לעודד אותו בכלל או במסגרות טיפוליות בפרט?

חיוך קטן שהציל נערה ממוות בטוח!

בשבוע שעבר הקשבתי להרצאה מעוררת השראה של פסקל ברקוביץ, סופרת, ספורטאית ובימאית נכה, שנפצעה בגיל 17 בתאונה רכבת ומאז מרותקת לכיסא גלגלים.(מה שלא מנע ממנה אגב להגשים כל חלום בחייה וזאת היא עושה בחן, בחיוך ובהרבה הומור עצמי).

(תצלום של פסקל ברקוביץ באדיבות מיכל הרדוף, בכנס תאוצה עסקית של הרדוף ליווי עסקי, יוני 2010)

כשהיא מתארת את מסע ההצלה שלה היא מתזכרת את ה"מלאכים" שפגשה בדרך. אלה שסייעו לה לשרוד את השעות הקשות ביותר בהם הייתה תלויה בין חיים למוות. פסקל מספרת על אישה צעירה שעמדה על הרציף, הסתכלה לה אל תוך העיניים וחייכה שעה שפסקל הייתה עדיין שרועה על פסי הרכבת, קטועת רגליים, במינוס 23 מעלות, וממתינה דקות ארוכות לגואל ומושיע.

פסקל לא שכחה את הרגע ההוא. אותו החיוך של אותה בחורה לא נמחק מזכרונה גם 25 שנה אחרי התאונה. הוא זכור לה היטב, כרגע קסום, אירוע מכונן, שנתן לה את הכוח להמשיך הלאה ולהיאבק על חייה.

האם הייתה סיבה לחייך אל מי שזה עתה איבדה את שתי רגליה. מסתבר שכן!

לבכות או לצחוק זאת לא השאלה!

פסקל מחייכת, צוחקת ובעיקר מצחיקה כשהיא מספרת על הכאב הגדול של חייה. בין לבין היא מתרגשת ובוכה יחד עם הקהל.

פסקל זכתה, לשמחתה, לפגוש את אותה בחורה שחייכה אליה, מספר חודשים אחרי התאונה. היא ניגשה אליה כדי להודות לה, פרצה בבכי ואמרה בזכות החיוך שלך אני חיה. אותה בחורה, סיפרה לה, ששלושה ימים לפני כן סיימה קורס כבאות, שם לימדו אותם שחשוב לעודד את ה"קורבן", להחזיק לו את היד, להסתכל לו בעיניים ולחייך. מאחר ולא יכלה להחזיק את ידה, היא בחרה להסתכל לה בעיניים ולחייך מרחוק. אותה כבאית צעירה לא תיארה לעצמה עד כמה החיוך הזה היה מציל חיים.

את השיעור הזה כמה אנשים כנראה הפסידו במהלך ההכשרה המקצועית שלהם.

במיוחד אלה שעוסקים במקצועות טיפול רציניים!

כאב, משבר, טראומה – אותי זה לא מצחיק!

תסכימו איתי ודאי שכאב, משבר או טראומה, זה ממש לא מצחיק. כשמדובר בנושאים אלו, נושאים רציניים ולא מצחיקים בעליל, אנו מצופים להתייחס אליהם בכובד ראש ובכל הרצינות, והדבר האחרון שעולה על דעתנו זה לצחוק.

האבסורד הוא, שאנשים מבלבלים בין לעשות ממשהו "רציני" צחוק (או לתפוס את המצב כ"מצחיק"), לבין היכולת האנושית המופלאה להיעזר ב"צחוק" בצורה רצינית כחלק ממערך ההתמודדות של הגוף והנפש במצבים מאתגרים אלו.

אני יכולה להביא אינספור דוגמאות מדוע הצחוק כל כך חיוני במצבים אלו. אותי הוא הציל לא פעם במצבי כאב, משבר או טראומה וכך גם את הלקוחות שלי.

האם עצרתם לבדוק למה באמת אנשים צוחקים?

אם לא בדקתם עדיין מדוע אנשים צוחקים, זה עשוי אולי להפתיע אותך, אבל בבסיס הצחוק וגם ההומור מצויה אי-נוחות גדולה וכאב!

דר' דינה אייזן, כותבת במאמרה - צחוק והישרדות, "מסתבר שאנחנו צוחקים דווקא מדברים שמחברים אותנו לרגשות שליליים כמו פחד מכאב, חוסר אונים, תסכול, אשמה, בושה, פגיעות, עלבון, רחמים עצמיים וייסורי מצפון. כדברי הפילוסוף הצרפתי לה רושפוקו, "אנחנו בעצם ממהרים לצחוק כדי לא לבכות". אם כן, גם לידתו של ההומור באה מהכאב. הוא נוצר מקונפליקטים, מדחפים שלא ניתנים למימוש, מקשיים בינאישיים, ממחלות ומהפרעות שהן מנת חלקה של האנושות כולה."

תעשיית ההומור מבוססת על העובדה הזו. היא לוחצת על הכאבים שלנו וגורמת לנו לצחוק, היא נוגעת בנושאים שגורמים לנו לאי נוחות ומבוכה גדולה (כמו סקס או אלימות) וגורמת לנו לצחוק.

הבעיה עם הומור, זה שאין הסכמה גורפת על מה מצחיק. יש אנשים שאינם מצחיקים או אינם בעלי חוש הומור. ההומור הוא תלוי מקום, זמן ותרבות והרבה פעמים הוא מכוון לפגוע או להשפיל קבוצה מסויימת. ולכן אגב, אני מתנגדת לשימוש בהומור במסגרת טיפולית.

יחד עם זאת, החדשות הטובות, זה שלצחוק נטו ללא סיבה – כל אחד יכול. והצחוק כשלעצמו אינו פוגעני – נהפוך הוא, הצחוק ניתן לנוע כמתנה על מנת להתמודד עם רגשות קשים המופיעים גם במצבי כאב, משבר או טראומה.

למעשה מנגנון הצחוק אחראי לפרק 4 דברים עיקריים, כעס, פחד, שעמום ועקה (עודפי מתח סביב כאב פיזי או נפשי). והבונוס מגיע רק אחרי שצוחקים, בצורה של – תחושת שחרור, התעלות הרוח, הקלה וכדומה.

אני בטוחה שחלקכם נחשפתם לתועלות של הצחוק ואם אתם אנשי טיפול ודאי קראתם מה שלפרויד ולדומיו היה להגיד על מנגנון הצחוק. אולם, הפער בין ה"חשיפה" לנושא לבין ההחלטה ליישם את המידע החיוני הזה בטיפול עדיין גדול.

הידע על הצחוק ללא כל יישום בפועל הוא חסר כל ערך!

גם אם אתם יודעים שהצחוק יפה לבריאות ולנפש. אם אתם לא צוחקים. כל הידע הזה הוא חסר כל ערך ותועלת לחיים שלכם בכלל ולמצבי כאב, משבר או טראומה בפרט.

לפני כעשרה ימים קיימנו סדנת חשיפה לקראת פתיחת קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי. הסדנא התקיימה באחד המקומות היפים בארץ, סטודיו יוגה הום, במושב בני ציון, בסדנא נכחו קרוב ל-50 מתחומי טיפול שונים שבאו ללמוד לחוות וליישם.

בסדנא ניתנה לי הזכות לעבוד לעומק עם ארבעה מתנדבים שהסכימו לעמוד מול הקבוצה ולחשוף את עצמם על מנת ללמוד כיצד ניתן להשתמש בצחוק כדי להתגבר על כאב, משבר או טראומה.

למרות ה"סקפטיות" הראשונית של חלק מן המתנדבים,הם הופתעו לגלות כבר בסדנא שינויים מרחיקי לכת. והיו עדים לתועלות שניתן להשיג במהירות, כתוצאה משימוש ביוגה צחוק ככלי טיפולי. למחרת היום החלו לזרום משובים נוספים שחיזקו את היתרון הגדול של שיטת היוגה צחוק, לתת תוצאות יוצאות דופן תוך פרק זמן קצר.

התוצאות צוחקות בעד עצמן

מצרפת כאן עדויות שנשלחו אלי ומתארות מה קורה תוך פרק זמן קצר מאד – למי שמעיזים לצחוק את הכאב (הפיזי/הנפשי).

נילי יקרה
הסדנא גרמה לי להבין כמה חשוב לצחוק ושהחיים יכולים להיות ללא כעס וכאב והדוגמא לכך היתה בסדנא מהרווח הנקי שלי שאיפשרת לי לשבת לצידך ולצחוק.אתמול פעם ראשונה שהולכת לישון ללא משכך כאבים וישנה גם רצוף בלי להתעורר באמצע מכאב,אז קודם כל תודה ששמת לב אלי זו היתה חוויה מעצימה. תמר בן זקן (מטפלת)

הסדנה חידשה לי שלא צריך להיות אדם מצחיק כדי להשתמש בשיטה ושבאמת לאלמנט הצחוק יש השפעות מחלימות שניכרות בשלב די מהיר. גילי בן משה (ייעוץ והנחייה)

שמחה לשתף על תהליך שחוויתי בגופי ובהווייתי בסדנא – כאחת מהאנשים שהתנדבו לעמוד מול כולם ו"לעבוד" על נושא האתגר איתו אני מתמודדת ביום יום – של אי עמידה בהתחייבויות שאני קובעת לעצמי – עבור עצמי! ולא עבור גורמים חיצוניים – אני עושה הכל החוצה …רק לא את מה שהתחייבתי כלפי עצמי למעני! תוך כדי שיחה עם נילי המדהימה ביותר והמקצועית ביותר , הבנתי שכלוא בתוך גופי כעס ומצאתי היכן הוא נמצא פיזית בגוף , ולמדתי תרגיל פיזי/נפשי מדהים של איך לשחרר מגופי את הכעסים ובעיקר שלי על עצמי ואולי יותר מזה – אולי דברים שכלואים גם הם בתת מודע שלי – תוך כדי תרגול יחד עם כל הקבוצה חוויתי שינוי המשמעותי המתחולל בגופי המשפיע במיידית על תחושותי – כל הגוף בתוכו עבר תהליך עמוק ביותר – הנשימה נעשתה עמוקה , כאבי גוף פיזיים עברו ממקום למקום והתפוגגו הגוף עבר טרנספורנציה אמיתית עמוקה ביותר – מ ד ה י ם בזמן כל כך קצר לחוש זאת . תודה נילי. שלומית קדמיאל (מטפלת בעוצמת הרכות)

החלק החסר בפאזל שאותו הבנתי בסדנא שחוויתי איתך שכמטפלת אני צוחקת עם המטופל ולא מנסה להצחיקו – וזהו ההבדל המהותי שיצר עבורי את אבן היסוד בכלי הנפלא הזה. גלית אזרר, (מטפלת ומאבחנת בשיטת ורדי ומנהלת גן ילדים)

השינוי הוא מהיר, אין את המסננת של החשיבה, זה עובד על רמה חוויתית
ועשיה. מונק ממן, (עובדת סוציאלית)

אם אתם אנשי טיפול ומסייעים לאנשים שמתמודדים עם כאב, משבר או טראומה, יש לכם הזדמנות לרכוש כלי יעיל שיאפשר לכם להשיג תוצאות מיידיות בטיפול ולשחרר את המטופלים שלכם מסבל מיותר של שנים!

(משתתפי סדנת חשיפה של יוגה צחוק ככלי טיפולי משחקים וצוחקים עם הכאב)

להרשמה לסדנת החשיפה של יוגה צחוק ככלי טיפולי, שתתקיים ביום חמישי ה-17.6.2010 בין השעות 15:00-19:00 בתל-אביב, מלאו את הפרטים שלכם בטופס הבא:

מקווה לראותכם,

בברכה מחוייכת,

נילי דור האלה

שלום רב,

לו ידעתי אז את מה שאני יודעת היום…הייתי חוסכת הרבה סבל והרבה כסף !

מאז גיל 11 אני סובלת מכאבי מחזור קשים. בשנים האחרונות הכאב התרחב לו והתחיל כבר מרגע הביוץ ועד אחרי סיום הדימום. במקום כאב שמשכו 4-5 ימים של הדימום הסיוט הזה התארך ליותר משבועיים (ולהזכירכם זה קורה אחת לחודש מגיל 11 ועד סוף גיל הפוריות).

כתוצאה מן הכאבים, ביליתי ימים ולילות רבים עצבנית, מכווצת ובדרך כלל שרועה על המיטה בוכיה וחסרת אונים לנוכח הכאב הבלתי נסבל. במהלך השנים, בלעתי עשרות אם לא מאות כדורים – משככי כאבים עזים, חלקם עזרו יותר חלקם פחות.

בשורה התחתונה, שגרת החיים שלי השתבשה לגמרי, שלא לדבר על איכות החיים שנפגמה והיכולת לתפקד בצורה נורמלית.

מה שלא ידעתי במשך שנים ארוכות זה שהצחוק המתגלגל והטבעי שלי, יכול היה לשמש אותי ברגעים אלו ולעזור לי להתגבר במהירות וביעילות על הכאב.

לפני מספר ימים, הכאב החודשי פקד אותי שוב. כל הגוף היה מכווץ ולווה גם בכאבי גב. נשכבתי לי בסלון על הרצפה, שמתי את הדיסק שלי "פשוט לצחוק" (במצבי העגום משהו הייתי זקוקה לשמוע צלילים של צחוק כדי להתניע את הצחוק שלי) ופשוט צחקתי. ככה במשך 30 דקות.

לשמחתי הצחוק לא איכזב. השפעותיו החיוביות ניכרו כל אותו היום. הייתי נינוחה, רפויה ומשוחררת מכאב וישנתי נפלא כל הלילה.

בחרתי להביא את הנושא הזה היום, כי לקוחות רבים שואלים אותי, האם הצחוק יכול לסייע לנו בהתמודדות עם כאבים אקוטיים  או כרוניים ?

אז מה בכלל הקשר בין כאב וצחוק ?

בסוף הפוסט תוכלו לראות הדגמה חיה בוידיאו של הקשר הישיר בין כאב לצחוק.

אבל לפני כן, קצת ידע חיוני "מאחורי הקלעים של צחוק וכאב".

מגיל צעיר מלמדים אותנו להתעלם מכאב נפשי או פיזי. אנו לומדים לעשות זאת על ידי הכחשה, הסחת הדעת, ונטילת תרופות והתמכרות לאלכוהול, סיגריות וסמים.אני אגב, עשיתי זאת שנים על ידי בריחה לאוכל ועבודה מסביב לשעון.

מרבית הכאב הפיזי שלנו אינו נובע מהפגיעה, המחלה או הפציעה עצמה, אלא דווקא מהמתח הפיזי והנפשי הנבנה סביבה, במיוחד כשאנחנו מנסים להימנע מלהרגיש את הכאב. בדרך כלל אל אלו מתלוות מחשבות שליליות, הלקאה עצמית על זה שאנחנו בכלל כואבים. התנייה זו הופכת כל פגיעה, מחלה או פציעה לבלתי נסבלת בעליל.

לזה מתווספת – תחושת הפחד. אנו מפחדים מהמשמעות המסתתרת מאחורי הכאב. אולי הכאב מעיד על מחלת הסרטן, שמא יש לי התקף לב, או אולי אנחנו עוברים שבץ מוחי, ולא עלינו אולי זה סימן שאנחנו עומדים למות בכל רגע…

כשאנחנו צוחקים, אנו משחררים את עודפי המתח מן הגוף הנבנים סביב אותו כאב.

אבל למה בכלל כואב לנו?

הכאב מבקש את תשומת הלב שלנו

ראיתם פעם מה קורה לילד שנפצע?

הוא בוכה (או לעיתים רבות צורח עד השמיים) וגם מצביע על הכאב. כלומר, יש גם ביטוי של כאב דרך בכי או צעקה וגם דרישה של הילד שההורה יסב את תשומת לב למקום הפגוע.

פעם ואולי גם היום, אמא או אבא מנשקים את המקום הפגוע ואומרים…עד החתונה זה יעבור! לשמחתנו, באופן די מפתיע, לא צריך לחכות עד החתונה. ילדים שמבטאים את הכאב ומקבלים את תשומת הלב הראויה מחלימים במהירות הבזק.

בתרפיית צחוק, אני מכוונת אנשים בדיוק למקום הילדי הזה. אני מזכירה למבוגרים להביא את תשומת הלב אל המקום הכואב בגוף (או בנפש), להרגיש את הכאב ולצחוק (לצעוק, לבכות) איתו.

כשמתח מצטבר באזור הכואב בגוף, נוצרת מעין התכווצות הפוגעת ביכולתו של הגוף לרפא את האזור. לפיכך, נדרשת פעולה אקטיבית של שחרור המתח מהאזור הפגוע, על מנת לאפשר למערכת החיסון של הגוף  להגיע בקלות אל האזור ולהתחיל את הליך הריפוי הטבעי. והצחוק הוא דרך אחת להביא לאותו שחרור.

הדבר האחרון שעולה על דעתנו זה לצחוק כשממש כואב לנו. רובנו, לא רוצים לתת תשומת לב מיוחדת לכאב, נהפוכו, אנחנו כל כך כועסים עליו שאנחנו מעדיפים ל"הילחם" בו או ל"התעלם" ממנו.

הכאב אינו אויב אכזר אלא ידיד יקר

אני זוכרת שאימי גססה בבית החולים. לפתע נשמעו זעקות שבר מהחדר הסמוך. הבנו שמישהו מת. אבא שלי שלא יכול היה לשאת את המראות של אנשים בוכים, מיד אמר, די כבר שיתנו לה כדור הרגעה?

בתרבות שלנו מתייחסים לכאב כאל אויב אכזר. ולכן כשאנו מדווחים שכואב לנו ישר מייעצים לנו לקחת אקמול או כדור מרגיע אחר. במקרים אחרים מעבירים לנו מסר סמוי בפרסומות שכדאי ל"הטביע" את הכאב בתוך כמה בירות. במקרים קיצוניים, בהם הכאב לא מפסיק, שולחים אותנו לקבל מרשם למשכך כאבים רציני יותר.

כשאנו נוטלים תרופות משככות כאבים (למרות שלעיתים הדבר בהחלט חיוני), אנחנו למעשה מחניקים את היכולת הטבעית של הגוף להבריא את עצמו.

אנשים שנוטלים תרופות הרגעה מתקשים לצחוק או לבכות. מאחר ועל מנת לצחוק עלינו להיות באיזו שהיא אי נוחות פנימית.

בתהליך החיברות, אנשים עוברים תהליך של התנייה המכוונת אותם להתכחש לאי נוחות או לכאב (פיזי או רגשי). לעומתם, ילדים כמעט תמיד בוכים כשהם נפצעים, נפגעים או כואבים. מבוגרים רבים אולי ערים לצורך שלהם לבכות, אולם בגלל טאבו חברתי הצחוק יותר נגיש עבורם (כנראה, בגלל המבוכה הכרוכה בהודאה בכאב).

הכאב הוא סוג של מתנה, למרות האי-נוחות הנגרמת בגוף ובנפש שלנו כתוצאה ממנו.

זה אולי מפתיע – אבל הכאב הוא דבר חיוני וחיובי !

הכאב הפיזי הוא למעשה מערכת האיתות והאזהרה של הגוף. הכאב הוא בן בריתנו כנגד מחלות, פגיעות או מוות. הכאב הוא מעין דגל אדום המודיע על סכנה צפויה. סוג של כרוז המודיע לנו שמשהו לא כשורה שצועק לנו "הלוווווו, שים לב, משהו קורה כאן !"

לדוגמא, במחלת הצרעת נעדרת תחושת הכאב. לכן, החולים במחלה תדירות נופלים קורבן לפציעות וזיהומים מכיוון שהם לא מרגישים את הכאב הפיזי ולכן לא תמיד מודעים לפגיעה שהתרחשה בגופם. זוהי אמנם דוגמא קיצונית, אך היא מדגימה היטב מדוע הכאב חיוני להישרדות שלנו.

גוף האדם נבנה כך שהוא מקבל מידע מכל החלקים והאיברים של הגוף כשהמטרה היא לעבד את המידע הזה  על מנת לפעול לשמירה על שלמות ובריאות הגוף.

הכחשה, הסחת הדעת ונטילת תרופות,אלכוהול או סמים, גורם לכאב להישאר כלוא בתוך הגוף שלנו כשהוא מתורגם בפועל ל"כימיקלים של עודף מתח".(הורמוני מתח).במקום לשים לב, להתייחס ולטפל במקור הכאב, אנו מעדיפים להתעלם ממנו, להתכחש אליו, לסמם אותו.

אבל אפשר אחרת !

איך מצליחים להגבר על כאב ללא תרופות, אלכוהול או סמים?

בעבודה שלי, אני מלמדת אנשים להשתמש באי-נוחות שנוצרה בגוף שלהם כתוצאה מן הכאב ולגייס לטובתם את הצחוק.

אני עוזרת לאנשים להתעמת עם הכאב שלהם בדרך של משחק. כך המתח שנבנה סביב הכאב משתחרר דרך הצחוק ומתחיל תהליך של ריפוי טבעי של הגוף.

חשוב לציין שתפקידי בתהליך הוא אך ורק להעלות את המודעות של המטופל לנושא, לתמוך בו בזמן שהוא מזהה את הכאב, לעודד אותו (רק מתוך רצון והסכמה) לשחק עם הכאב שלו, ולתת לו רעיונות כיצד ניתן לעשות זאת. אני לעולם לא אשחק בעצמי עם הכאב של מישהו אחר, זוהי מניפולציה, כוחניות ולעג לזולת.

אז מה פתאום לצחוק, כשמישהו מתפתל מכאבים?

הצחוק כשלעצמו מסייע לשכך כאבים!

כשאנו צוחקים משתחררים לגוף חומרים שונים ביניהם אנדורפין. האנדורפין הוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף (המבנה המולקולרי של האנדורפין דומה למשכך הכאבים החזק – מורפיום).

אחת העדויות המפורסמות בתחום של חקר השפעות הצחוק על גוף האדם, הוא סיפורו המרגש של עיתונאי אמריקאי בשם נורמן קאזינס אשר היה חולה במחלה חשוכת מרפא וסבל מכאבים עזים. (הרופאים אגב, אמרו לו שהוא עתיד למות תוך ימים ספורים). האיש עזב את בית החולים ועבר לבית המלון ושם החל לצפות בקומדיות. להפתעתו גילה שאחרי צחוק ממושך הכאב נעלם לשעתיים והוא יכול לישון שינה טובה ואיכותית. לימים האיש החלים באופן מלא (והחצופים עוד העיזו להגיד לו שזה "נס רפואי"….) והפך להיות מרצה אורח ומבוקש בכל בתי הספר לרפואה בארה"ב שם היה מספר את סיפור מחלתו.

אגב, כמה שנים לאחר מכן, הוא לקה בליבו. בעודו מובל על אלונקה לתוך חדר המיון הוא צחק והרופאים פקדו עליו להפסיק שמא יסכן את חייו….הוא הביט בהם ואמר להם , פעם אחת כבר קברתם אותי בטרם עת וצחקתי וחזרתי לחיים…אז אין לי כוונות להפסיק עכשיו…

מעבר לסיפורים רבים על גיוס הצחוק להתמודדות עם כאב ועל מחקרים שנעשו בתחום, יש עדויות רבות של לקוחות שעבדתי איתם (ובסוף תוכלו לצפות בהדגמה חיה עם לקוחה).

עדות משטח על התמודדות עם כאב אקוטי!

הנה עדות של תלמידה שלנו, ליאת כהן, שהוכשרה על ידי כמנחת יוגה צחוק (בין עיסוקיה הרבים, היא מורה בחינוך המיוחד וגם דולה שמשלבת את הצחוק הן בחינוך עם ילדים והן בתהליכי לידה).

על השבר וצחוקו, או על הצחוק ושברו

ליאת שברה את היד שלה וכך היא מספרת:

"…בכל שיחה עולה שאלת הכאב…יש הטוענים ששבר מלווה בכאב ומביעים רחמים על הכאבים הנוראים שודאי יש לי. יש המעלים אסוציאציות אישיות מחוויה דומה כשהדגש הוא על כאבי התופת שחוו. ויש נדבנים הממליצים על משככי כאבים שהמציאו חברות תרופות השוחות בכסף הודות לפיתוי של מרבית האוכלוסיה. בלקסיקון שלי אין מושג תרופות!

מהרגע שהגעתי לרופאה -רופאת המשפחה שמכירה את דעתי- טרחה זו, לשאול "לרשום לך משככי כאבים?" במילים אחרות העבירה לי מסר…את הולכת לסבול כאבים שכדאי לך לשכח אותם באמצעות קצת רעל שיעבור ישר לכבד שלך שיצטרך להכנס לפעולת יתר לפרק את תכולת הכדור. גם הרופא האורטופד בהבעת רחמים על פניו הצהיר: "אני רושם לך משככי כאבים" . לא, תודה – דחיתי את הצעתו הנדיבה!

וכך יום יום אני שומעת את השאלות: מה את לוקחת לכאבים?…כואב? וגם טורחים לספר לי מניסיונם האישי.

אז..מה להגיד שלא כואב לי?…זה יהיה שקר! שצובטים אותי זה כואב!

ברגע שמופיע הכאב אני מפעילה את מנגנון שחרור האנדרופינים הטבעי שבגופי ובצחוק מתמשך מבקשת מהכאב למצוא לו מפלט מגופי.

נכון, יש מעט אי נעימות, לעמוד מול טכנאי הרנטגן ולצחוק, כשהוא מתוך הזדהות עם הכאב שלי מתחיל להזיל דמעות. או לעמוד מול האחות המופתעת המקבעת את זרועי ושומעת פרצי צחוק בכל הנחת תחבושת על ידי. אבל..זו הדרך שלי והיא מוכחת!…"

ליאת גייסה לתהליך ההבראה שלה את הידע שהיא רכשה במסגרת קורס הכשרת מנחים בשיטת היוגה צחוק אודות איכויות הריפוי של הצחוק. הגוף שלה זכר את חווית הצחוק ו"ידע" את השלכותיו החיוביות. אך חשוב יותר מהכל, ליאת יישמה את הכלים המעשיים שרכשה דווקא ברגע מאתגר זה של כאב – ואיך נאמר, התוצאות צוחקות בעד עצמן!

ידע, מודעות וקבלת החלטות מושכלת

אני מזמינה אנשים להסתובב בעולם עם סימני שאלה ולעולם לא לקחת שום דבר כמובן מאליו או כדברי אלוהים חיים. אני מזמינה אתכם להיות פתוחים לאפשרויות אחרות להתמודדות עם כאב.

כדאי לקרוא, לשאול, להתנסות, להתאמן על גופכם שלכם ולבחון בעצמכם מה התוצאות. ורק אז לשפוט ולהחליט בעצמכם אם זה מתאים או נכון גם לכם.

אני אישית משתמשת בצחוק להתמודד עם כאבי מחזור ואף השתמשתי בו מיד לאחר פציעה חמורה ברגל. כמו כן הייתה לי הזכות לעבוד עם אנשים הסובלים מכאבים פיזיים נקודתיים או כרוניים (כמו פיברומיאלגיה) שחשו הקלה משמעותית תוך פחות מעשרים דקות של עבודה עם הצחוק.

אפשר לשים לסבל הזה קץ – כבר עכשיו !

כמו שנאמר, הכאב הוא בלתי נמנע, אך הסבל הוא בחירה. עכשיו זה באמת בידיים שלכם!

כפי שהבטחתי בסרטון הקצר הבא תוכלו לראות הדגמה חיה של עבודה עם כאב. אורך הסרטון כשמונה דקות וכמו שאומרים "לא נגענו". החומר מוגש אליכם ללא עריכה. צפייה מלמדת ומהנה:

אם אתם או היקרים לכם סובלים מכאבים ומחפשים דרך טבעית, יעילה, חסכונית להתגבר אל הכאב. דרך שתיתן לכם תוצאות יוצאות דופן תוך פרק זמן קצר, אתם מוזמנים להצטרף עוד היום לסדנת חשיפה "יוגה צחוק ככלי טיפולי", שתתקיים ביום חמישי הקרוב, ה-27.5.2010.

להצטרפות לסדנא – לחצו כאן!

מאחלת לך שבוע נפלא,

שלך

נילי דור האלה

נ.ב. נודה לך באם תעביר את המידע אודות הסדנא הזו הלאה גם לחברים אחרים. הם בודאי יודו לך על כך.אנו בטוחים שיש אנשים רבים שיוכלו להיתרם ממנה ולמצוא תשובות לשאלות שמעסיקות אותם ופתרונות מעשיים לכאבים שהחיים זימנו להם.