הוא הופנה אלי על ידי הפסיכולוג הקליני שמטפל בו. השניים דיווחו שהוא כבר הרבה זמן "תקוע" בטיפול וחיפשו דרך אלטרנטיבית לפרוץ את החומה כדי שיוכלו לנוע קדימה בתהליך השיקום וההבראה.

הפסיכולוג חשב שהתנסות בסדנת צחוק עשויה לסייע לו. הוא התקשר אלי וניהלנו מספר שיחות מקדימות בטלפון. היו לו הרבה ספקות לגבי היכולת של הצחוק לעזור לו. הוא כבר היה למוד כל כך הרבה שיטות טיפול שונות שלא הצליחו לסייע לו. הוא לא היה עוד מטופל – אם אפשר להגיד זאת עליו – הוא היה הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים!

מאז אותה תופת, חייו, איך לומר בלשון המעטה, אינם חיים. הוא שבוי בתוך הגיהינום הפרטי שלו כבר שלושים ושבע שנים.

כל שיחה שהייתה לי איתו, נשמעה כמו הקלטה של השיחה הקודמת. מי שעבד עם נפגעי פוסט טראומה והלומי קרב יודע שחלק מהטראומה כוללת "היתקעות בעבר" וחזרתיות בדיוק באותם המילים לתאר את האירועים הטראומטיים מן העבר, כאילו הם מתרחשים ממש עכשיו לנגד עיניהם שוב ושוב.

לאחר מספר חודשים של התלבטויות וספקות הוא נרשם והגיע אלי לסדנא חד פעמית של תרפיית צחוק קבוצתית.

אל החדר נכנס אדם נעים הליכות עצוב, מדוכדך ומיואש משהו. בסבב הפתיחה הוא בחר להציג את עצמו ראשון. שוב חזר ה"ניגון". הוא החל לספר את "אותו הסיפור" על התופת שממנה הוא שרד. באסרטיביות עצרתי אותו, הזכרתי לו איפה הוא נמצא עכשיו ושאלתי אותו: "מה אתה רוצה להשיג מהסדנא היום?" הוא ענה לי בפשטות: "אני רוצה לצחוק…"

איך גורמים לאדם שראה את החברים שלו נשרפים מול עיניו בעודם בחיים כאשר הוא לא מצליח לעזור להם?

איך גורמים לאדם שלא צחק קרוב ל-40 שנה אחרי האירוע המזעזע הזה וגם לא הצליח להשתחרר ממנו,באמת איך גורמים לבן אדם כזה לצחוק?

האם זה בכלל אפשרי? – כן, זה אפשרי!

זה אפשרי במיוחד כאשר המטפל מודע לסיבות האמיתיות העומדות מאחורי מנגנון הצחוק. כשהמטפל יודע לשם מה מנגנון הצחוק נוצר מלכתחילה וכאשר המטפל מכיר בתועלות ובהשפעות הפיזיולוגיות והביוכימיות החיוביות של הצחוק על גוף ונפש האדם!

בחזרה אליו. הוא התחיל את הסדנא עם חיוך קטן, אשר במהרה הפך לצחקוק מבויש משהו… בהמשך הוא כבר צחק מכל הלב וממעמקי הבטן!

באותו הערב מיד לאחר הסדנא, הגיע ממנו מסרון, המדווח על תחושה ש"קרן אור" נכנסה לחייו.

ביום שלמחרת הסדנא, סיפרו לי ממרכז השיקום שזו הפעם הראשונה שזכו לראותו מחייך!

האם הצחוק פתר את הבעיה? ממש לא.

האם הוא הביא הקלה? כן!

האם הצחוק יצר תקווה? בהחלט!

האם הוא אפשר התקדמות בטיפול ובחיים! ללא כל ספק!

אלו הן רק חלק מן הסיבות למה כדאי לשלב את הצחוק ככלי בתהליך הטיפולי.

אז מה קורה בתרפיית צחוק?

בתרפיית צחוק אינני יושבת ומתבדחת עם המטופלים שלי ואינני מקטינה או מזלזלת בסוגיה שבגינה הגיעו לטיפול. ראוי לציין, כי מרבית האנשים המגיעים אלי לטיפול מגיעים בדרך כלל על רקע אירועים ממש לא מצחיקים.

יחד עם זאת, הצחוק הוא אחד מתוך שלושה מנגנוני פורקן (קטרזיס) עיקריים, הכוללים: צחוק, בכי ושחרור של כעס. לאחר קבלת הסכמתו של המטופל, אני עוזרת לו למצוא דרכים אשר יובילו אותו לשחרור ופורקן רגשי באמצעות צחוק. כל מטופל הוא יחיד ומיוחד והדרך להנחות אותו ל"שחק" עם הנושא הכאוב, על מנת שיוכל לפרוק אותו דרך צחוק, משתנה מהותית מאדם לאדם.

חשוב לי לציין, שרק שימוש בצחוק נטו, לא יוביל לעיבוד ולפתרון של הנושא הטיפולי. ברגע שהרגשות הופכים להיות נגישים (בעקבות הצחוק), סביר להניח שגם פורקן דרך בכי ושחרור של כעס יעלו בתוך התהליך – ועיבוד מילולי של כל אלו נדרש וחיוני לשלמות הטיפול.

הלומי קרב נפגעו בנפשם ובמקרים רבים גם בגופם והרגשות שלהם אגורים בתוכם, לעיתים שנים ארוכות וזה פוגע באיכות חייהם וביכולת שלהם לחזור לשגרת חיים טובה ומבורכת.

צוחקים מהגוף כדי לרפא את הנפש!

רגשות אגורים בתוך התאים של הגוף (כחומרים כימיקליים שלא התפרקו), ולכן כל מנגנוני הפורקן העומדים לרשות בני אדם חיוניים בתהליך השיקום וההבראה. איזה מן המנגנונים יהיה דומיננטי יותר ומי מהם ישמש אותנו יותר בטיפול, תלוי באדם שנמצא בתוך התהליך.

לעניות דעתי, הצחוק, הוא מנגנון הפורקן החשוב מכולם. הצחוק משחרר רגשות קשים כמו כעס, חרדה, מועקה ושעמום. התחושה שנוצרת בעקבות הצחוק – בגוף ובנפש היא הנעימה ביותר (מבין השלושה) והצחוק לעיתים מקובל יותר תרבותית וחברתית מאשר בכי או התקף זעם בלתי נשלטים.

העדויות הקליניות מורות, שמטופלים שבוחרים לעשות שימוש בצחוק כחלק מהתהליך הטיפולי, בדרך כלל מצליחים להתגבר על הכאבים שלהם בצורה יעילה ומהירה מאד (יחסית לתהליכי טיפול ארוכי טווח ומבוססי שיחה בלבד).

האם חייבים לצחוק בטיפול?

לצחוק זה לא חובה. זו זכות גדולה. זו החלטה אישית. זו בחירה חופשית.

אינני כופה על אף אחד לצחוק בטיפול או בחייהם האישיים. אני מציעה להם את ההזדמנות, את המרחב הבטוח להתנסות בצחוק ככלי שיכול להאיץ את התהליך הטיפולי, מלמדת את המיומנות או כמו שאני אוהבת לקרוא לה "אמנות הריפוי דרך צחוק", ומשאירה את הבחירה, ההחלטה והיישום בפועל בידיים של המטופלים.

אם מישהו עדיין לא מוכן לצחוק. אני מכבדת את המקום בו הוא נמצא. המטרה שלי זה לעזור לאנשים להשיג את המטרות שלהם בדרך שנינוחה להם ויש לי ארגז כלים טיפולי עשיר מספיק בשביל למצוא דרכים נוספות לעשות זאת.

יחד עם זאת, הצחוק הוא אחד הכלים הכי עוצמתיים שזכיתי לעבוד איתם, הוא כלי חיוני וחשוב לבריאות הפיזית לאיכות החיים ולאיזון הנפשי שלנו כבני אדם.

אם הצחוק נפלא ככלי טיפולי – אז למה הוא מצרך נדיר בעולם הטיפולי?

למרות שרובנו מאמינים שצחוק זה דבר נפלא, אנחנו לא מעריכים אותו מספיק, כמתת אלוהים – ודרך הטבע לטפל ולרפא את מכאובי הגוף והנפש.

הצחוק לא ניתן לנו כדי שנהיה בשמחה. הצחוק ניתן לנו כדי לאזן את הגוף והנפש בכל עת שאלו יוצאים מאיזון – על מנת שנוכל להתמודד טוב יותר עם החיים כפי שהם נחווים על ידנו.

אז למה אנחנו לא מייחסים לצחוק כזו חשיבות, או מעלימים עין מאותה רפואה טבעית שנובעת ומבעבעת מתוכנו? פשוט, מרבית האנשים עדיין לא השכילו להכיר בחשיבות וחיוניות הצחוק.

אחרי הכל, איך צחוק שמרגיש כל כך טוב באמת יכול להיות טוב עבורנו?

אין לי ספק שרובכם פונים לקבלת סיוע רפואי ונפשי ללא כל קושי. אתם הולכים לרופא כשיש לכם כאב ראש קל או כשאתם סובלים מפציעה או מחלה קשה. לחלופין אתם ודאי פונים לפסיכולוג או לפסיכיאטר כשאתם מדוכאים ומחפשים מזור לנפש. אין לי ספק שגם תסכימו ליטול תרופות שיירשמו לכם ברצון רב. העיקר להרגיש יותר טוב.

בתרפיית צחוק אני מציעה לכם אלטרנטיבה – כדי שתרגישו יותר טוב. בדרך טבעית, אנושית, זמינה ונגישה עבורכם בכל עת שתחפצו. אבל מעבר לכך שתרגישו טוב, תזכו לשחרור, ריפוי והקלה משמעותית והזדמנות לצאת מתקיעות רגשית ומנטלית בעקבות משברים בחיים, להתגבר על האתגרים שבדרך ולנוע קדימה לעבר המטרות שלכם בקלילות, יעילות ומהירות.

עד כמה צחוק זה עניין רציני?

עד כמה צחוק זה עניין רציני, גיליתי רק כשהתחלתי ללמוד אצל טובי המורים בעולם את התחום וברגע שהתחלתי ליישם הלכה למעשה את הטכניקות שלמדתי בשטח זכיתי להיות עדה לתוצאות יוצאות דופן בקרב המטופלים שלי.

במיוחד שמתי לב, שהאנשים שמפיקים ערך גדול מהעבודה איתי היו דווקא אנשים שהגיעו על רקע של סיפור אישי קשה וטראומתי, בדרך כלל בזמן משבר מהותי בחייהם, מיד אחריו או שנים ארוכות לאחר שהאירוע הסתיים אבל ההשפעות שלו ממשיכות לצבוע את החיים שלהם גם בהווה.

בשנת 2004 הייתה לי הזכות הגדולה להתוודע לראשונה לנושא של תרפיית צחוק. לפני כן, עסקתי למעלה מעשרים שנה בתחום "מאד לא מצחיק", שכלל סיוע פרטני וטיפול קבוצתי לנפגעי פוסט טראומה על רקע התעללות מינית בילדות.

שנים ארוכות עשיתי שימוש בטכניקות שונות של התערבות בשעת משבר על רקע טראומה, תהליכים שבדרך כלל לקח לנו שנים ארוכות עד שזכינו לראות תוצאות משביעות רצון בקרב המטופלים שלנו. לכן חשוב לי לציין, שהופתעתי מאד לגלות את הצחוק – ככלי טיפולי עוצמתי שגם עושה עבודת ריפוי עמוקה וגם מאפשר לפרוץ קדימה ולהגיע לתוצאות טיפוליות רצויות, הנשמרות לאורך זמן, בצורה יעילה ותוך יחסית פרקי זמן קצרים מאד!

כאישה צחקנית, שהצחוק בא לה באופן טבעי וכאחת שבחרה בטיפול כייעוד וכעיסוק מרכזי, התרגשתי מאד שיכולתי להוסיף את הצחוק שלי לארגז הכלים הטיפולי.

בשנים האחרונות, הפכתי את התרפיה והאימון בצחוק למומחיות שלי, תוך התמקדות בעבודה עם אנשים בתקופות משבר ובמקביל התחלתי להדריך ולהסמיך אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי כך שיוכלו גם הם להוסיף את הצחוק לארגז הכלים הטיפולי.

בנוסף, ראוי לציין, את כל מה שאני יודעת על שימוש בצחוק ככלי להתמודדות בשעת משבר – למדתי על בשרי שלי בעקבות רצף אירועים טראומתיים שחוויתי בעצמי. במקביל, כמו שאמרתי, אני עדה מדי יום לסיפורים מרגשים ודיווחים מן השטח, ממטופלים שלי, בעקבות עבודה משותפת שלי איתם באמצעות צחוק על סוגיות הקשורות למשברים ואתגרי חיים אחרים.

אין לי ספק ששימוש בצחוק ככלי מהווה תוספת נפלאה ומרתקת למסע הטיפולי. כמובן, רצוי לציין, רק כאשר הוא מוצע על ידי איש טיפול בעל הכשרה והסמכה מקצועית מתאימה.

בברכה מחוייכת לימים טובים ונינוחים, נילי דור האלה