שבוע טוב,

אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה ללמוד. אני סקרנית, צמאה לדעת ולחוות, נהנית להעשיר את עצמי. ואני שמחה לשתף שאני הכי נהנית ללמוד מהתלמידים שלי.

אני זוכרת שבאחד הראיונות שקיימתי בטלפון עם מועמדת לקורס, אמרתי לה שבתפיסה שלי בתוך כל חדר בה יושבת קבוצה אנשים (לצורך העניין תלמידים) קיימת חכמה אדירה. חכמה זו אינה מצויה רק אצל המורה. החכמה הזו מגיעה ממספר המשתתפים כפול שנות חייהם, הידע והניסיון הנרכש והמצטבר שלהם וכדומה.

אותה מרואיינת אמרה שהתפיסה הזו מאד מרשימה אותה ונוגעת לליבה.

בסיום הקורס, היא פנתה אלי ושיתפה: "הופתעתי לגלות שאת באמת עומדת מאחורי מה שאמרת לי בטלפון ושאת  אכן מאפשרת לתלמידים שלך להביא את החכמה שלהם לקורס ולא מרגישה "מאויימת" על ידנו".

ככה זה כשמורה בטוח בעצמו. אני בהחלט מומחית ומובילה בתחומי, אבל יש כל כך הרבה תחומי ידע שאינני בקיאה בהם ולכן אני מברכת על כל הזדמנות ללמוד מן המומחים בתחומים, גם אם הם התלמידים שלי.

אז הנה עוד דוגמא למשהו שלמדתי לאחרונה מתלמידה שלי.

לפני שבוע במפגש האחרון של קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי, ניגשה אלי אסנת חזן, מנכל"ית, מפגש אנושי בלב העסק, יעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים.אסנת שיתפה אותי במודל למידה מרתק. הוא כל כך מצא חן בעיני שביקשתי שהיא תכתוב לי אותו.

אסנת לקחה את בקשתי צעד אחד קדימה. ולא רק שתיארה את מודל הלמידה אלא המחישה את תהליך הלמידה של נושא חדש, דרך התהליך המשותף שעברה בקורס אצלי.

וכך אסנת כותבת: (לא ערכתי):

"הבטחתי לשתף את כולם במודל מצוין שמסביר משהו על תהליכי למידה.חשוב לי לציין שאין לי את המקור למודל, למרות שחיפשתי, אז אנא אל תייחסו אותו אלי.
אם מישהי מגיעה לשמות האנשים שנסחו אותו, אשמח מאוד לדעת, כדי להביא דברים בשם אומרם.

המודל מתייחס ללמידה כאל תהליך שינוי, ומתאר ארבעה שלבים, תוך שהוא מבחין  בין שני מימדים בלמידה:  רמת המודעות לנושא הנלמד ורמת הידיעה של אותו נושא.

בשלב הראשון, לפני שהתחלנו בלמידה, אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך שאיננו יודעים.

לדוגמא, לפני שידענו משהו על צחוק, היינו במצב שבו לא ידענו איך לצחוק מבחירה ולהשתמש בצחוק במצבים קשים, וגם לא היינו מודעות לכך שאנחנו לא יודעות.

השלב השני הוא ביצירת המודעות לנושא הנלמד. פעמים רבות אנחנו לא נגדיר שלב זה כלמידה, כיון שהוא מביא לנו יותר תסכול מאשר תחושת הישג:

עכשיו אני מודעת לחשיבותו של הצחוק ולפוטנציאל האדיר שלו ככלי שיכול לשמש אותי במצבים קשים, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! (זה דומה לתסכול שלאה העלתה במפגש האחרון שלנו- איך בתחומים רבים  אנחנו לא מצליחות ליישם את כל הידע הקיים אצלנו בראש…). בשלב הזה המודעות מגבירה את ההסתכלות שלי לעבר מקומות שבהם אני לא מצליחה ליישם, לא יודעת איך להפעיל את הידע שרכשתי.

וזה דומה למצבים אחרים בהם לפני השיפור אנחנו נראה התדרדרות…

המדרגה הבאה היא כשאני גם מודעת (למשל לנושא הצחוק) וגם יודעת איך ליישם.

כלומר משתמשת בצחוק במצבי כעס, תסכול, שעמום, מבוכה, פחד, כאב וכו' זהו, הצלחתי! למדתי ואני מיישמת בזמן אמת. אם כך למה צריך את השלב הרביעי?

בשלב הרביעי אני יודעת איך ליישם, אבל כבר לא מודעת לכך שאני עושה את זה, בבחינת "טייס אוטומטי":

הצחוק בא באופן טבעי במצבים הדרושים, אני לא צריכה להשקיע יותר מדי בסטרטר של צחוק מאולץ, ואני אפילו לא ממש שמה לב איך אני עושה את זה.
(אולי זה מה שהקשה עליך נילי להמשיג את המתודה שלך…).
חשיבות של השלב הזה, שבו הטמעתי לגמרי את הלמידה בנושא, היא בכך שהוא מפנה את המודעות שלי לחפש את הנושא הבא לשינוי, וכך אנו חוזרות  להתחלה..

בברכת תהליכי שינוי, גדילה והתפתחות נפלאים 🙂 אוהבת אסנת".

לקראת פתיחת קורס נוסף באוקטובר, כמו זה בו השתתפה אסנת, אני מקיימת היום (15.8.2010) בשעה  21:00

הרצאה אינטרנטית בחינם!

ההרצאה אינה בתשלום אולם יש צורך להירשם אליה מראש – לפרטים נוספים והרשמה להרצאה לחצו על הקישור הבא: "מטפל! מה אתה מפספס, כל עוד המטופל שלך לא צוחק?"

מי מכם, אנשי המקצוע מתחומי הטיפול, הייעוץ, ההנחייה השונים שפתוח ללמידה חדשה, שונה, מרעננת, מאתגרת ומיוחדת,
מוזמן להצטרף אלינו לקורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי הנפתח בתחילת אוקטובר בתל-אביב.

כן, נילי אני מעוניין להצטרף לקורס:

דואר אלקטרוני *
שם
שם משפחה
טלפון
מקצוע

*לתשומת הלב הקורס מיועד לאנשי טיפול בלבד מתחומי הרפואה הקונבציונאלית והמשלימה, בריאות הנפש והרווחה אנשים שאינם עוסקים באחד מן התחומים הטיפוליים מתבקשים לא לפנות אלינו.

בברכה מחוייכת לשבוע מלמד ומעשיר,

שלכם

נילי דור האלה