לצחוק כל הדרך אל החופש הגדול

היי,

אם הייתי שואלת אתכם, איך אתם רוצים להרגיש?

אני בטוחה שהייתי מקבלת את התשובות הבאות:

  • אני רוצה להרגיש טוב
  • אני רוצה להרגיש חופשיה ומאושרת

איך זה שאני בטוחה כל כך. כי שאלתי כבר מאות אם לא אלפי אנשים וזה מה שענו לי.

לפעמים הייתי צריכה לחקור קצת יותר לעומק. כלומר, אם מישהו אמר שהוא רוצה זוגיות או בריאות טובה או עוד כסף או לפצוח בקריירה חדשה.

והייתי שואלת: אבל למה אתם רוצים להשיג את זה בחיים שלכם או מה זה יתן לכם אחרי שתשיגו את המטרה או תמששו את החלום?

בסופו של דבר בשורה התחתונה זו הייתה התשובה. הרגשה טובה. חופש. אושר.

אז מה בכל זאת הקאץ'?

באופן אולי לא מפתיע, בו זמנית בדיוק אותם אנשים מספרים לי:

  • שעמוס להם ואין להם זמן/כסף/פניות עכשיו להשקיע באושר האישי שלהם…
  • שאושר אפשרי רק למי שטוב לו באמת ומסודר בחיים
  • שצריך ל"עבוד" קשה כדי להשיג את האושר
  • שהמצב כאן כזה נאחס אז איך אפשר להיות מאושרים להרגיש מאושרים וחופשיים
  • שהם כבר מבוגרים מדי להיות מאושרים

אל כל אלו יכול להצטרף גם הדימוי העצמי (במובן של איך אנחנו תופסים את עצמנו).

אז, אם לתפיסתכם אתם אנשים פאסימיים, רציניים מדי ולא רואים איך באמת אי פעם תוכלו לגעת באושר. או אתם כואבים מאד, כי קרו לכם אי אילו דברים בחיים שעדיין מעיבים על השמחה שלכם ונדמה לכם שאיבדת לעד את היכולת להיות אנשים מאושרים, קלילים ואופטימיים.

אז, תאמינו לי, אני לא רק מבינה אתכם. אני לגמרי מזדהה איתכם.

בתור אחת שגדלה בבית שהמשפט המוביל לפני כל התרחשות היה "בואו נתכונן ל – worse case scenario או במילים אחרות לדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות…

אז יש לי נטייה מילדות לראות שחורות ועם זאת גם חוויתי מספר לא מבוטל של טראומות, משברים ואובדנים ורגעים בהם חשבתי שכל עולמי נחרב עליי והייתי צריכה לאסוף את כל הרסיסים שהתנפצו ולהרכיב את עצמי מחדש…אני יודעת ממקור ראשון מה זה לאבד את השמחה ואיך זה מרגיש להיות במיץ של הזבל של החיים.

אבל אני גם יודעת שיש דרך אחרת.

כל פעם שבבית הגידול שלי העלו את מפלס המתח, החרדה והדאגה בו זמנית ובאופן לא מודע בכלל, התגייסו מכל הכיוונים כוחות הצחוק וההצחקה שפוגגו את הלחץ הנפשי הבלתי נסבל בעליל.

ואז גיליתי ש…

  • יש אפשרות לחיות מתוך שמחה אמיתית
  • לפתח גישה אופטימית וחיובית לחיים
  • לחוות חופש פנימי גדול ואמיתי
  • ופשוט ליהנות מהחיים!

אני אפתיע אתכם, למרות מה שאתם חושבים (בראש) שזאת באמת לא עבודה כל כך קשה כמו שהמיינד שלנו מנסה לשכנע אותנו.

לא צריך לקחת חופשה ללא תשלום ולסוע עד להודו ואין צורך לשבת במדיצטיה במשך שנים ארוכות על איזה הר נידח במנזר בודהיסטי.

היכולת לפוגג את הרצינות, להכניס קצת קלילות, לשחרר את הקדרות, להחזיר את השובבות, קיימת בכל אחד ואחת מאיתנו.

וזה ממש ברגע זה במרחק נגיעה מכם.

פיזית זה ממוקם ממש מתחת לאף שלכם.

כן, זה מתחיל בחיוך קטן שהולך ומתרחב מאוזן לאוזן.

ואחר כך פתיחה קלה של הפה והשמעת צלילי גיחוך קל...

ואז יורד מתחת לסנטר עד לשיפולי הבטן התחתונה שמתחילה לרטוט מצחוק

לא מאמינים לי?

אתם יכולים כבר עכשיו לנסות, תלבישו חיוך, תוציאו קול צחוק ותחזיקו את הבטן ותתחילו לנער אותה 🙂 כן, אני יודעת שזה אולי קצת מביך. אבל זה שווה!

אחרי הניעור הפנימי הזה ,תרגישו שחרור והקלה גדולה הפלא ופלא, והחיים, נשבעת לכם בכל היקר לי, ייראו אחרת.

שלא תבינו אותי לא נכון.

הבעיות לא נעלמות כשמחייכים או צוחקים.

עם זאת, הכיווץ שקיים סביב הבעיה נרפה, נקודת המבט שלנו על הסיטואציה משתנה וההרגשה שלנו משתפרת פלאים.

והרי זה מה שרצינו מלכתחילה נכון?

להרגיש טוב. להיות חופשיים ומאושרים.

תכל'ס, עם תחשבו על זה, כשאנחנו מרגישים טוב, אפשר לטפל בכל ה"בעיות" שלנו בצורה יעילה הרבה יותר.

אז לא שווה ל"השקיע" ולנצל את המשאב הטבעי שיש לכם בגוף כדי לעשות את ה"עבודה"?

רוצים לגלות איך עושים זאת יחסית בקלות, במהירות ובטבעיות (ואפילו בנוחיות ביתכם)?

המשיכו לקרוא!

כשאני כותבת על צחוק או טיפול בעזרת צחוק, אני בדרך כלל מתייחסת להשפעותיו על הגוף, הנפש והשכל. הפעם הייתי רוצה להתייחס לתוצאות, אם תרצו המציאות החדשה שנוצרת בחיים של מי שנעזר בצחוק.

אני לא מתכוונת לצחוק בצורה פאסיבית (רק כשמשהו מצחיק אתכם) וגם לא פעם ב…כשנזכרתם שקראתם איפהשהו שבריא לצחוק סתם כך בלי סיבה.

אלא ללקיחת אחריות לוודא שלא עובר יום מבלי שצחקתם באמת לפחות פעם אחת למשך רבע שעה לפחות 🙂 לבד, עם בן או בת הזוג, עם הילדים, או בעזרתי 🙂

כי, כדי שתוכלו לחיות מתוך חופש פנימי, חופש בחירה, חופש עשייה בכל רגע נתון יש חשיבות גדולה לשילוב של הצחוק ולהטמעתו בסדר היום ובשגרת החיים – סוג של חדר כושר לאושר כחלק ממטלות היום יום מבלי הוואג'ה ראס של הליכה לחדר כושר 🙂

תראו מה קרה לעמית….בין הצורך לעשות מטלות כמו נקיון הבית ובין זה שזיהתה שאימא שלה במצב רוח לא משהו…זה לקח להן כמו שהיא אומרת "אשכרה דקה אחת"…עש שהן "נחנקו צחוק" וחל שינוי במצב הרוח.

(לחצו על התמונה ותוכלו לקרוא מה עמית כתבה בברור)

edutamit

ודאי תסכימו איתי שרק ידע תיאורטי משובח ככל שיהיה, או כלים מעשיים, פשוטים ויעילים  בארגז הם חסרי כל ערך ללא שימוש מעשי בהם. הרי כולנו יודעים שהצחוק בריא לגוף ולנפש, אבל מי שמפיק תועלות מהצחוק אלו רק אל שמשתמשים בו.

ממש כמו במקרה של עמית ואימא שלה.

רק אחרי שתתחברו מחדש אל חווית הצחוק האנושית הטהורה ותחזירו אותה להיות "טבע ראשון" בחייכם, רק אז תוכלו להתחבר לתחושות מתמשכות של חופש, שמחה פנימית, אופטימיות, התרוממות רוח, התרוננות הנפש ושלוות הגוף.

לא רק זה, תהיה לכם אפשרות להיכנס אל תוך המרחבים הללו בכל עת שרק תחפצו.

כן ממש כמו עמית רק צריך לעשות פליי. הגוף שלכם כבר ישתף איתכם פעולה.

אבל, מהו בעצם אותו מרחב של חופש גדול?

חופש הוא תחושה פנימית קבועה ורציפה של חירות שאינה תלויה בשום דבר חיצוני לנו. יש אנשים שנמצאים מאחורי סוגר ובריח ומרגישים חופש פנימי. ויש כאלה שחיים בחופש מוחלט ומרגישים בכלא. חופש הוא מצב תודעתי. מרחב שבו הכל אפשרי.

אני זוכרת לפני כמה שנים שמישהי הגיע לסדנת צחוק ואמרה לי שהיא במצב כלכלי קשה מאד היא הייתה כעוסה, מאוכזבת וחרדה מאד. כשחקרתי אותה איך היא תרגיש כשהבעיה הכלכלית תפטר היא ענתה במילה אחת "חופש".

ברור לכם שלא פתרתי לה את הבעיות הכלכליות. אחרי שלוש שעות בסדנא, לא הופיעו מיליוני שקלים בחשבונה והחובות שלה לא נעלמו. אך כששאלתי אותה איך היא מרגישה היא ענתה לי "חופשיה ומאושרת".

מה השתנה בחייה תוך שלוש שעות?

רק הידיעה שיש דברים קטנים, טבעיים ופשוטים (אך מאד משמעותיים שתלויים רק בה) שניתן לעשות כדי להיכנס למרחב הזה של חופש וההסכמה להתמסר ולרגע לשים את המחשבות אודות הבעיות בצד ופשוט לתת לגוף את החופש לצחוק ולנשום עמוק.

החופש הזה חיוני לחווית השמחה והאופטימיות. מאחר שבכל תחום בו אנו מרגישים במוגבלות מסויימת, לא נוכל לחוות שמחה אמיתית. חופש היא הזכות המולדת של כל אדם באשר הוא ליצור את כל מה שהוא רוצה בחיים בכל רגע נתון.

הבחירה החופשית שלכם כבני אנוש, להיות, לחוות ולעשות כל מה שרק תרצו; לממש הפוטנציאל הטמון בכם ולהכיר בזכות להביא את עצמכם לידי ביטוי אותנטי ומלא בכל תחומי החיים; תהווה את הבסיס ליצירת חיים שמחים, בריאים אופטימיים ומשביעי רצון.

החופש להיות – החופש לצחוק 

יש משפט שאומר, שהצואה היא הפסולת של הגוף, המילים הן הפסולת של הנפש/השכל והצחוק הוא הפסולת של הנשמה.

אני קוראת לזה "צחוקן" – לעשות חוקן בכל המימדים האפשריים בעזרת הצחוק.

לא רק לצחוק כדי להוביל להקלה ולשחרור אלא כדי לצאת באמת לחופשי ולא לחיות ב"עצירות" מתמדת או בבית הכלא של התניות החברתיות או נסיבות החיים.

ולמרות זאת, אנו עדיין חיים בתרבות שיש בה התייחסות מזלזלת כלפי הצחוק שהוא גם מנגנון ריפוי פיזיולוגי טבעי ורב עוצמה וגם החוויה המחברת אנשים מיידית לתחושה של חופש פנימי, אופוריה, שמחה, אופטימיות ואותנטיות. זאת אחרי שמתנקים מרגשות קשים, ממחשבות מעכבות ומגבילות, ממתח, כיווץ וכאב פיזיים.

למרות ההשפעות החיוביות והמדידות של הצחוק על רווחתו של האדם בתחומי חייו השונים, החברה בה אנו חיים לא בהכרח רואה חשיבות רבה לצחוק ובמרבית המקרים לא מתייחסת ברצינות הראויה לאותו צליל מתגלגל הנובע מעומקי גופו נפשו ונשמתו של האדם. וכשאני אומרת החברה אני מתכוונת לכולנו, כולל אנשי טיפול ממקצועות שונים מתחום הרפואה המערבית והמשלימה, בריאות הנפש והרווחה.

לצערי הרב למרות הגידול במקצועות טיפוליים ופרא-טיפוליים המשלבים צחוק והומור ברפואת הגוף והנפש, עדיין הרב המכריע מתייחס בזלזול לכוחו המרפא של הצחוק. כפי שהגדיר זאת טוב ממני, דר' רוברט הולדן, "יש הרבה רפואה בצחוק אבל אין הרבה צחוק ברפואה".

כי איפה שהוא מתי שהוא נקבע באופן שרירותי למדי. שלצחוק ככה בקול רם זה לא מנומס, ולא עלינו אולי אפילו מטורף לגמרי. ומי שצוחקת בלי סיבה אז היא משוגעת עם תעודות.

התרבות שלנו מכתיבה סטנדרטים ומגדירה עבורנו מה מצופה מאיתנו (קוראים לזה נורמות התנהגותיות). ציפיות אלו לא פסחו על אף אחד ומרבית האנשים מנוהלים על ידי סט של מחשבות סביב מה נחשב ל"התנהגות הולמת" (אם תרצו התנהגות מתורבתת). ציפיות אלו מתעלמות מן הצרכים של הפרט (למשל לצחוק ברגע מסויים שמבחינה תרבותית נתפס כלא מותאם) והמחיר שמשלמים בא לידי ביטוי במתח עצום שנבנה בכל רגע נתון.

המתח המצטבר מבוסס על שיחות פנימיות בסגנון:

  • האם מותר לצחוק עכשיו?
  • האם מקובל לצחוק כאן?
  • האם צחקתי כפי שמצופה ממני?
  • האם צחקתי יותר מדי?
  • האם זה היה בסדר שצחקתי ככה?
  • מה אנשים חושבים עלי כשאני צוחק ככה?
  • האם יחשבו שהשתגעתי?
  • וכדומה.

ובמקביל צפה ועולה רשימה של מחשבות או הנחיות פנימיות:

  • "אני חייב להפסיק לצחוק"
  • "אני מוכרחה עכשיו להתאפק ולא לצחוק"
  • "זה לא הזמן להתלוצץ עכשיו"

רב האנשים ממש תוכנתו,אם תרצו, אולפו על ידי החברה – פשוט לא לצחוק. כי צריך להיות מנומס, כי חייבים להיות רציניים, כי מוכרחים לשלוט בעצמנו. כי צחוק זה לא רציני.

אז אני פה לצעוק אם צריך במגפון: הגיע זמן ביעור חמ"ץ!

מסתבר שלא רק בחג הפסח כדאי לבער את החמ"ץ. לא לא מדובר על שאריות הלחם, אלא על שלושה מנועים הישרדותיים ששוללים מאיתנו את החופש ואת האושר.

תכירו אותם הם מככבים בחיים של כולנו:

חייבים
מוכרחים
צריכים

החמ"ץ הוא אחד המקורות העיקריים של הלחץ. כל אלו נלמדים על ידנו בגיל צעיר, בהשפעת המשפחה, הסביבה, החברה ועוזרים לנו לקבור את האני האותנטי מתחת לערימת החמ"ץ.

מי הוא ה"אני אותנטי" שלכם?

האני האמיתי שלכם הוא זה שמרשה לעצמו לחלום, לפנטז, לדמיין מחשבות פרועות, להמציא וליצור בצורה אינטואטיבית. זה שמרשה לעצמו לטעות, לחשוק, להיות מחובר לצרכים, לרגשות, לרצונות ולבטא אותם בצורה ישירה וחופשיה.

אולם, במקום לחבור לאני האותנטי, אנחנו מסתירים את הטעויות שלנו, מדחיקים את התשוקות שלנו, מתכחשים לצרכים שלנו, מתעלמים מן הרגשות שלנו, מפחדים שנטעה או שישפטו אותנו, חוששים להיות חולים, נזקקים או משוגעים.

עצם הסתרת המציאות של מי שאנחנו על כל קשת הרגשות, המחשבות, ההתנהגויות שלנו מחייבת אותנו לנטוש את האני האותנטי המרוצה, האוהב, הנינוח לטובת "מישהו אחר" – המרצה, המתוח, הלחוץ, החרד, חסר שביעות הרצון החי על פי רצונם וציפיותיהם של אחרים.

הדרך לחזור הביתה אל אותו אני אותנטי היא להשיל ולהשליך את כל מה שאינו שלנו באמת לבין מי שאנחנו באמת. זוהי למעשה הזמנה לעזוב את המוכר והידוע והמוכתב מן החוץ ולהתחבר לאמת הפנימית.

חיבור ישיר לאמת הפנימית

במסע הזה אני צועדת ומזמינה אחרים לצעוד ביחד איתי בשביל-ם – כדי להתחבר לאמת הפנימית.

או יותר נכון, עוזרת לתרגם את הצחוק הפיזי/רגשי לחוויה רוחנית שמחזירה אותנו הביתה אל מי שאנחנו באמת.

הניסיון הרב שרכשתי בחיי האישיים כמו גם בליווי של אלפי אנשים בשנים האחרונות לימד אותי הלכה למעשה שאחרי שאנשים צוחקים:

  • במקום בו היה פחד, דחייה או שיפוטיות מתגלה אומץ, חיבור וקבלה
  • במקום סגירות, כיווץ ונוקשות הופכת במהירות, לפתיחות הרפייה וגמישות
  • במקום עומס, הצפה, חוסר פניות ועיסוק מוגזם בעצמי, יש מרחב חדש של רווחה, הקלה, הקשבה לעצמי ולזולת
  • במקום שתיקה, אילמות, ריצוי, יש ביטוי עצמי מלא וישיר בהתאמה לרצון האמיתי

או במילים אחרות, הצחוק מסייע להוליד את החופש להיות כל מי ומה שאתם באמת.

בין אם הייתה לנו ילדות מאושרת ובין אם אנחנו סוחבים אירועים, חוויות, זכרונות ורגשות ישנים מן הילדות זה לא משנה.  אם נעודד את עצמנו לצחוק (ומדי פעם בהתאם לרגש גם לבכות, לרעוד, לצעוק) ולפרק את אותו כאב, נפחית את הפגיעות מול כוחות חיצוניים, נתחבר למשאבים הפנימיים ולתחושת הכוח האישי לנהל את החיים שלנו בצורה מועצמת המטיבה איתנו ועם הסביבה שלנו.

הזמנה להצטרף למסע "לצחוק את עצמך לדעת"

מכירים את הכתובת המתנוססת בכניסה למקדש של אפולו בדלפי ביוון? דע את עצמך!

הדרך שאני מצאתי יעילה עבורי ועבור הלקוחות שלי היא "לצחוק את עצמנו לדעת" – כי כולנו לחופש גדול נולדנו.

אחרי תרגול יומי של מדיטציית צחוק (15-20 דקות), אנשים מקבלים תובנות חדשות על החיים, הארות, הסתכלות מחודשת על מצב קיים, פתרון לבעיה, שחרור מסבל ממושך, אומץ לנוע קדימה, שחרור מפחד משתק, פרץ של חיוניות ומוטיביציה, מיקוד, בהירות, חוסן ועוד…ומדווחים על קבלה עצמית, פתיחות, גמישות, הקשבה, ביטוי עצמי מלא וחופש להיות (מרכיבים של אהבה עצמית ואהבה לזולת).

אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע המרתק, המרגש והמתגמל הזה כחלק מן ההתחייבות שלכם לעצמכם לעלות על המסלול בדרך אל האושר, השמחה, הבריאות, החופש והרווחה.

איך עושים זאת?

על ידי החלטה, ולקיחת אחריות ונקיטת פעולה של הצטרפות למסגרת שתאפשר לכם לתרגל באופן יומי צחוק.

לקבלת כל הפרטים אודות קייטנת הצחוק הוירטואלית למבוגרים (ושאר בני המשפחה) כנסו לקישור הבא:

http://laughtertherapy.mypages.co.il/pages/25251

מחכה לצחוק ביחד איתכם,

כי הקיץ הזה גם לכם מגיע לצאת לחופש הגדול:)

שלכם

נילי דור האלה


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *