האם גם את מרגישה לעיתים כמו "עוף החול"?
הגיבורה שלנו, ממשיכה במסעה
ועושה את דרכה בחזרה הביתה אל בני השבט שלה.
בשלב הזה במסע אנחנו פוגשות את
מותה ולידתה מחדש של הגיבורה.
ה"אני הישנה" מתה
וה"אני החדשה" מגיחה
ממש כמו שהפרפר בוקע מן הגולם.
האני הישנה החלה להתפורר
כבר במהלך מסע הגיבורה
עם כל הטלטלות, הניעורים והסערות
שהיא עברה לאורך כל הדרך.
עכשיו זמנה של האני החדשה להתעורר לחיים
האני החדשה נושאת בתוכה:
- חכמת חיים – חכמת הלב
- מיומנויות חדשות
- כלים עוצמתיים מעשיים
- חזון נרחב יותר
- אג'נדה חדשה
ואת כל האוצרות הללו
היא מביאה בחזרה אל בני השבט שלה.
בשלב הזה הגיבורה מצליחה
לשים את האצבע בצורה מובהקת
על שתי תוצאות משמעותיות.
התוצאה הראשונה של המסע:
ויתור על האמונה במגבלות המדומיינות
אגב, אני לא מאלה שחושבות
שאנחנו יכולות לעשות הכל
יחד עם זאת, ישנם דברים
שאנחנו חושבות שאנחנו לא יכולות
בגלל חוויות רגשיות עתיקות יומין,
שיצרו אמונות מגבילות ודפוסי התנהלות
שגורמים לנו לחבל בצמיחה ובהצלחה שלנו.
התוצאה השניה של המסע:
ההסכמה לקחת באומץ לב את הפחד יד ביד
במקום להתכחש אליו, לברוח ממנו או להיאבק בו.
זה לא משהו שיכולנו להעלות על דעתנו בתחילת הדרך
עכשיו אנחנו יודעות איך מסע כזה נראה
אנחנו מבינות עד כמה המסע הזה מאתגר
רוחנית, מנטלית, רגשית, גופנית וחומרית.
במסע הגיבורה אנחנו מצליחות להגיע למחוזות
שה"אני הישנה" לא יכלה אפילו לדמיין
בחלומות הכי פרועים שלה.
(אחרי הכל השכל שלנו מוגבל
למה שהוא מכיר רק מן העבר).
במסע אנחנו לאט לאט מסירות עוד שכבות:
- מתות לאמונות מגבילות
- נפרדות לשלום מחסימות
- משחררות דפוסים הרסניים
אנחנו מתקרבות צעד אחר צעד
אל לעבר המטרה הנשגבת שלנו.
ההליכה בדרך מחברת אותנו לאמת הפנימית
לתחושה שאנחנו חלק ממשהו הרבה יותר גדול מאיתנו.
אנחנו לא נבהלות מה"מוות" שלנו
הכל כך נחוץ לתקומה בגרסה המחודשת שלנו –
כגיבורות במסע של חיינו.
התכלית של מסע הגיבורה היא להוביל אותנו
למפגש מחודש עם עצמנו
- עם מי שאנחנו באמת.
- עם העוצמות שלנו.
- עם תעצומות הנפש שלנו.
- עם הסגולות שלנו.
- עם העצמאות שלנו.
זו הסיבה שחלק מהנשים נעצרות בשלב הזה
ולא משלימות את השיבה הביתה.
הן יודעות בתוך תוכן שברגע שהן יחזרו אל השבט שלהן
הן כבר לא תהיינה גיבורות בסיפור.
זאת העת להשתנות ולקחת על עצמנו תפקיד חדש
האומץ לאפשר לתדמית "אני גיבורה" להיהרס
כדי שנוכל ללבוש אדרת אחרת
ולהתגלם בזהות החדשה שלנו
זה צעד הרבה יותר נועז אפילו מזה
שעשינו כשיצאנו למסע הגיבורה מלכתחילה.
כל מיני היבטים שלנו שהיו קבורים עד כה
מתחת לשכבות האבק נגלו לנו ונחשפו בדרך
ועכשיו מגיחים החוצה, חוברים יחדיו
ומתגלמים כישות חדשה.
בסיומו של מסע הגיבורה אנחנו עוברות התמרה
והופכות לנשים מרפאות, יוצרות, מורות דרך,
מנהיגות, סוכנות של שינוי.
הזהות הזאת יכולה להיות פשוטה או
מורכבת ולכלול את כל אלו גם יחד.
על פי איזו מיתולוגיה את חיה?
הפסיכיאטר והפסיכואנלטיקאי קארל גוסט יונג אמר
"הפכתי למשימת המשימות של חיי, לגלות על פי
איזו מיתולוגיה אני חי את חיי".
עבור חלק מאיתנו התהליך בשלב הזה של המסע
מזכיר את הסיפור המיתולוגי על "עוף החול" –
שמת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר שלו
שוב ושוב ושוב.
- האם נענית לקריאה לצאת למסע הגיבורה?
- האם היית אמיצה ללכת אחרי הלב שלך?
- האם היית מוכנה לצעוד בעקבות הברכה שלך?
- איזה סיפור את מספרת לעצמך על החיים שלך?
- מה את עושה היום כדי ליצור את הפרק הבא בסיפור חייך?
לאורך כל המסע, התגלו לנו עוד ועוד חומרי גלם,
אוצרות שיש בתוכנו וכאלה שאספנו לאורך הדרך
חלקים היו סמויים מן העין
חלקים בתוכנו שנטשנו או דחינו
לאט לאט מקבלים מקום
אנחנו הופכות להיות שלמות עם מי שאנחנו
מתענגות ונהנות מהצדדים המוארים
וחובקות וחומלות גם את הצדדים האפלים שלנו.
התהליך של האינטגרציה והחיבור מחדש
הוא תהליך עוצמתי של גילוי והיזכרות
במי שאנחנו באמת.
אישה שלמה.
בתוך האיחוד הזה מתגלה הייחוד שלנו.
כנשים, כנשות מקצוע, כשליחות מקצועיות.
זה זמן טוב להסתכל לעצמנו בלבן של העיניים
ולשאול הרבה מאד שאלות כמו:
- על איזה כוח מאיים ומפחיד הצלחנו להתגבר במסע הגיבורה?
- כיצד הצלחנו להשתחרר מהציפיות של אחרים מאיתנו
או מהציפיות המוגזמות שלנו מעצמנו? - האם הקטנו את עצמנו וויתרנו על העוצמה הפנימית שלנו?
- האם נתנו את הכוח לתפיסות המוגבלות שלנו?
- האם נטשנו חלקים שלנו והשארנו אותם מדממים ומיותמים?
- האם יש לנו קושי לקבל את החולשות האנושיות שלנו?
- האם אנחנו מתביישות ואף סולדות מהחלק
החלשלוש, המסכן, הקורבני, הפחדני בתוכנו? - כיצד אנחנו מרגישות ביחס לפגיעות שלנו,
לבדידות, לתחושות הנטישה? - האם אנחנו מבינות שחלק מהכעס הוא כדי לא לפגוש
את חוסר האונים ואת הלב השבור שלנו שמסתתר תחתיו? - האם אנחנו מוכנות להחליף את הבושה, האשמה והזעם
באמפטיה וחמלה אנושית גם כלפי החלקים הללו? - האם אנחנו מוכנות לשחרר את החומה הבצורה
ולאפשר לאנשים הצצה גם לחלקים היותר חלשים ורכים בתוכנו? - האם אנחנו מוכנות לקחת את היד של הילדה הפצועה,
היתומה שנזנחה וננטשה על ידנו, לעמוד לצידה, לאהוב אותה
לתמוך בה ויותר לא לעזוב אותה לעולם?
כל פעם שאנחנו נתקלות בגלים של כעס
זו רק תמרור עצור וסימן עבורנו
שאנחנו מנסות להסתיר את החלקים
היותר פגועים ופגיעים שלנו.
את העצב, ותחושת הבדידות
את הפחד ותחושת חוסר האונים.
המטרה שלנו בשלב הזה של המסע
זה לעשות אינטגרציה בין כל החלקים
שעד כה בחרנו לדחוק לפינה אפלה
ולהתעלם מעצם קיומם בתוכנו.
ברגע שנהיה מוכנות להתחבר אל כל אותם חלקים
ולהודות בפנינו ובפני אדם קרוב
שהסתרנו אותם מעצמנו ומאחרים
נצליח להשלים תהליך של חיבור והתמרה
ונהפוך להיות אישה.
אחת.
עוצמתית
ושלמה.
וזאת האישה החדשה
שתיוולד מחדש בסוף מסע הגיבורה.
מה הצעד הבא במסע הגיבורה של חייך?
האמת שלא צריך "לעשות" שום דבר מיוחד כדי להיות
אותה אישה אחת שלמה.
כל מה שעלינו לעשות זה רק להסכים
להסיר את המחיצות שיצרו את הפיצול הפנימי.
לאפשר לכל החלקים שלנו להתחבר יחדיו
כדי לחוות תחושה של אחדות וייחודיות.
זהו להפעם.
נותר לנו רק עוד פרק אחד להשלים
ולסיים את מסע הגיבורה שלנו.
אז עד לפעם הבאה,
חיבוק חם ועוטף,
נילי דור האלה
