טיפש מי שלא צוחק!

זה אולי נשמע מעליב וזה בדיוק ההיפך ממה שכולנו שמענו במהלך חיינו!

בדרך כלל אמרו לנו ש"טיפש מי שצוחק". שמענו את זה במיוחד כשאנחנו או אחרים סביבנו צחקו כך סתם, בלי סיבה נראית לעין, או נשמעת לאוזניים.

האמת, שטיפש מי שלא צוחק! כן מה לעשות, האמת, לא תמיד נעימה.

הצחוק הוא מנגנון טבעי פשוט וחכם, המהווה חלק חיוני בתהליכי ריפוי והבראה של הגוף והנפש. לכן מי שלא משכיל לעשות בו שימוש למעשה נוהג בטפשות. על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשי טיפול. ובמיוחד כאלה שמטפלים בכאב, משבר או טראומה.

נילי, תפסיקי לצחוק, את מפריע לי לטפל!

אני זוכרת, שעבדתי במרכז לטיפול בנשים,המנהלת האדמיניסטרטיבית ואנוכי דאגנו להשרות אווירה נעימה ומחוייכת באזור קבלת הקהל ומדי פעם גם התגלגלנו מצחוק. באחד הימים, ישבה בחדר ההמתנה לקוחה, נפגעת גילוי עריות, שחיכתה לפגישה עם הפסיכולוגית שלה. היא שמעה אותנו צוחקות, לא יכלה להתאפק ונדבקה גם כן בצחוק. לפתע, הגיחה מאחד מהחדרים הפסיכולוגית, נעצה בנו מבט זועף ואמרה "אני מבקשת שתפסיקו אתן מפריעות למהלך הטיפול".

חשבתי לתומי, האישה הזו סוף סוף צוחקת, אצל המטפלת שלה היא רק בוכה – אז למה בעצם אנחנו מפריעים לטיפול?

באותה תקופה לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום אודות הצחוק, כדי לעזור לאותה פסיכולוגית להבין שמה שקרה בחדר ההמתנה הוא בעל אופי טיפולי עם איכויות ותועלות מדהימות וחיוניות לשפיות ולתהליך ההבראה, בדיוק כמו הבכי.

לצערי, אותה פסיכולוגית, אינה אשת המקצוע היחידה שגילתה בורות מוחלטת בעניין. היא גם לא אשמה. היא פשוט תוצר של חברה שמלמדת אותנו שצחוק קשור למצב רוח טוב, לרוח שטות, לטפשות, לחוסר רצינות, להפרעה לציבור וכדומה.

עם כזה מידע אודות הצחוק, למה לעודד אותו בכלל או במסגרות טיפוליות בפרט?

חיוך קטן שהציל נערה ממוות בטוח!

בשבוע שעבר הקשבתי להרצאה מעוררת השראה של פסקל ברקוביץ, סופרת, ספורטאית ובימאית נכה, שנפצעה בגיל 17 בתאונה רכבת ומאז מרותקת לכיסא גלגלים.(מה שלא מנע ממנה אגב להגשים כל חלום בחייה וזאת היא עושה בחן, בחיוך ובהרבה הומור עצמי).

(תצלום של פסקל ברקוביץ באדיבות מיכל הרדוף, בכנס תאוצה עסקית של הרדוף ליווי עסקי, יוני 2010)

כשהיא מתארת את מסע ההצלה שלה היא מתזכרת את ה"מלאכים" שפגשה בדרך. אלה שסייעו לה לשרוד את השעות הקשות ביותר בהם הייתה תלויה בין חיים למוות. פסקל מספרת על אישה צעירה שעמדה על הרציף, הסתכלה לה אל תוך העיניים וחייכה שעה שפסקל הייתה עדיין שרועה על פסי הרכבת, קטועת רגליים, במינוס 23 מעלות, וממתינה דקות ארוכות לגואל ומושיע.

פסקל לא שכחה את הרגע ההוא. אותו החיוך של אותה בחורה לא נמחק מזכרונה גם 25 שנה אחרי התאונה. הוא זכור לה היטב, כרגע קסום, אירוע מכונן, שנתן לה את הכוח להמשיך הלאה ולהיאבק על חייה.

האם הייתה סיבה לחייך אל מי שזה עתה איבדה את שתי רגליה. מסתבר שכן!

לבכות או לצחוק זאת לא השאלה!

פסקל מחייכת, צוחקת ובעיקר מצחיקה כשהיא מספרת על הכאב הגדול של חייה. בין לבין היא מתרגשת ובוכה יחד עם הקהל.

פסקל זכתה, לשמחתה, לפגוש את אותה בחורה שחייכה אליה, מספר חודשים אחרי התאונה. היא ניגשה אליה כדי להודות לה, פרצה בבכי ואמרה בזכות החיוך שלך אני חיה. אותה בחורה, סיפרה לה, ששלושה ימים לפני כן סיימה קורס כבאות, שם לימדו אותם שחשוב לעודד את ה"קורבן", להחזיק לו את היד, להסתכל לו בעיניים ולחייך. מאחר ולא יכלה להחזיק את ידה, היא בחרה להסתכל לה בעיניים ולחייך מרחוק. אותה כבאית צעירה לא תיארה לעצמה עד כמה החיוך הזה היה מציל חיים.

את השיעור הזה כמה אנשים כנראה הפסידו במהלך ההכשרה המקצועית שלהם.

במיוחד אלה שעוסקים במקצועות טיפול רציניים!

כאב, משבר, טראומה – אותי זה לא מצחיק!

תסכימו איתי ודאי שכאב, משבר או טראומה, זה ממש לא מצחיק. כשמדובר בנושאים אלו, נושאים רציניים ולא מצחיקים בעליל, אנו מצופים להתייחס אליהם בכובד ראש ובכל הרצינות, והדבר האחרון שעולה על דעתנו זה לצחוק.

האבסורד הוא, שאנשים מבלבלים בין לעשות ממשהו "רציני" צחוק (או לתפוס את המצב כ"מצחיק"), לבין היכולת האנושית המופלאה להיעזר ב"צחוק" בצורה רצינית כחלק ממערך ההתמודדות של הגוף והנפש במצבים מאתגרים אלו.

אני יכולה להביא אינספור דוגמאות מדוע הצחוק כל כך חיוני במצבים אלו. אותי הוא הציל לא פעם במצבי כאב, משבר או טראומה וכך גם את הלקוחות שלי.

האם עצרתם לבדוק למה באמת אנשים צוחקים?

אם לא בדקתם עדיין מדוע אנשים צוחקים, זה עשוי אולי להפתיע אותך, אבל בבסיס הצחוק וגם ההומור מצויה אי-נוחות גדולה וכאב!

דר' דינה אייזן, כותבת במאמרה – צחוק והישרדות, "מסתבר שאנחנו צוחקים דווקא מדברים שמחברים אותנו לרגשות שליליים כמו פחד מכאב, חוסר אונים, תסכול, אשמה, בושה, פגיעות, עלבון, רחמים עצמיים וייסורי מצפון. כדברי הפילוסוף הצרפתי לה רושפוקו, "אנחנו בעצם ממהרים לצחוק כדי לא לבכות". אם כן, גם לידתו של ההומור באה מהכאב. הוא נוצר מקונפליקטים, מדחפים שלא ניתנים למימוש, מקשיים בינאישיים, ממחלות ומהפרעות שהן מנת חלקה של האנושות כולה."

תעשיית ההומור מבוססת על העובדה הזו. היא לוחצת על הכאבים שלנו וגורמת לנו לצחוק, היא נוגעת בנושאים שגורמים לנו לאי נוחות ומבוכה גדולה (כמו סקס או אלימות) וגורמת לנו לצחוק.

הבעיה עם הומור, זה שאין הסכמה גורפת על מה מצחיק. יש אנשים שאינם מצחיקים או אינם בעלי חוש הומור. ההומור הוא תלוי מקום, זמן ותרבות והרבה פעמים הוא מכוון לפגוע או להשפיל קבוצה מסויימת. ולכן אגב, אני מתנגדת לשימוש בהומור במסגרת טיפולית.

יחד עם זאת, החדשות הטובות, זה שלצחוק נטו ללא סיבה – כל אחד יכול. והצחוק כשלעצמו אינו פוגעני – נהפוך הוא, הצחוק ניתן לנוע כמתנה על מנת להתמודד עם רגשות קשים המופיעים גם במצבי כאב, משבר או טראומה.

למעשה מנגנון הצחוק אחראי לפרק 4 דברים עיקריים, כעס, פחד, שעמום ועקה (עודפי מתח סביב כאב פיזי או נפשי). והבונוס מגיע רק אחרי שצוחקים, בצורה של – תחושת שחרור, התעלות הרוח, הקלה וכדומה.

אני בטוחה שחלקכם נחשפתם לתועלות של הצחוק ואם אתם אנשי טיפול ודאי קראתם מה שלפרויד ולדומיו היה להגיד על מנגנון הצחוק. אולם, הפער בין ה"חשיפה" לנושא לבין ההחלטה ליישם את המידע החיוני הזה בטיפול עדיין גדול.

הידע על הצחוק ללא כל יישום בפועל הוא חסר כל ערך!

גם אם אתם יודעים שהצחוק יפה לבריאות ולנפש. אם אתם לא צוחקים. כל הידע הזה הוא חסר כל ערך ותועלת לחיים שלכם בכלל ולמצבי כאב, משבר או טראומה בפרט.

 

לפני כעשרה ימים קיימנו סדנת חשיפה לקראת פתיחת קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי. הסדנא התקיימה באחד המקומות היפים בארץ, סטודיו יוגה הום, במושב בני ציון, בסדנא נכחו קרוב ל-50 מתחומי טיפול שונים שבאו ללמוד לחוות וליישם.

בסדנא ניתנה לי הזכות לעבוד לעומק עם ארבעה מתנדבים שהסכימו לעמוד מול הקבוצה ולחשוף את עצמם על מנת ללמוד כיצד ניתן להשתמש בצחוק כדי להתגבר על כאב, משבר או טראומה.

למרות ה"סקפטיות" הראשונית של חלק מן המתנדבים,הם הופתעו לגלות כבר בסדנא שינויים מרחיקי לכת. והיו עדים לתועלות שניתן להשיג במהירות, כתוצאה משימוש ביוגה צחוק ככלי טיפולי. למחרת היום החלו לזרום משובים נוספים שחיזקו את היתרון הגדול של שיטת היוגה צחוק, לתת תוצאות יוצאות דופן תוך פרק זמן קצר.

התוצאות צוחקות בעד עצמן

מצרפת כאן עדויות שנשלחו אלי ומתארות מה קורה תוך פרק זמן קצר מאד – למי שמעיזים לצחוק את הכאב (הפיזי/הנפשי).

נילי יקרה
הסדנא גרמה לי להבין כמה חשוב לצחוק ושהחיים יכולים להיות ללא כעס וכאב והדוגמא לכך היתה בסדנא מהרווח הנקי שלי שאיפשרת לי לשבת לצידך ולצחוק.אתמול פעם ראשונה שהולכת לישון ללא משכך כאבים וישנה גם רצוף בלי להתעורר באמצע מכאב,אז קודם כל תודה ששמת לב אלי זו היתה חוויה מעצימה. תמר בן זקן (מטפלת)

הסדנה חידשה לי שלא צריך להיות אדם מצחיק כדי להשתמש בשיטה ושבאמת לאלמנט הצחוק יש השפעות מחלימות שניכרות בשלב די מהיר. גילי בן משה (ייעוץ והנחייה)

שמחה לשתף על תהליך שחוויתי בגופי ובהווייתי בסדנא – כאחת מהאנשים שהתנדבו לעמוד מול כולם ו"לעבוד" על נושא האתגר איתו אני מתמודדת ביום יום – של אי עמידה בהתחייבויות שאני קובעת לעצמי – עבור עצמי! ולא עבור גורמים חיצוניים – אני עושה הכל החוצה …רק לא את מה שהתחייבתי כלפי עצמי למעני! תוך כדי שיחה עם נילי המדהימה ביותר והמקצועית ביותר , הבנתי שכלוא בתוך גופי כעס ומצאתי היכן הוא נמצא פיזית בגוף , ולמדתי תרגיל פיזי/נפשי מדהים של איך לשחרר מגופי את הכעסים ובעיקר שלי על עצמי ואולי יותר מזה – אולי דברים שכלואים גם הם בתת מודע שלי – תוך כדי תרגול יחד עם כל הקבוצה חוויתי שינוי המשמעותי המתחולל בגופי המשפיע במיידית על תחושותי – כל הגוף בתוכו עבר תהליך עמוק ביותר – הנשימה נעשתה עמוקה , כאבי גוף פיזיים עברו ממקום למקום והתפוגגו הגוף עבר טרנספורנציה אמיתית עמוקה ביותר – מ ד ה י ם בזמן כל כך קצר לחוש זאת . תודה נילי. שלומית קדמיאל (מטפלת בעוצמת הרכות)

החלק החסר בפאזל שאותו הבנתי בסדנא שחוויתי איתך שכמטפלת אני צוחקת עם המטופל ולא מנסה להצחיקו – וזהו ההבדל המהותי שיצר עבורי את אבן היסוד בכלי הנפלא הזה. גלית אזרר, (מטפלת ומאבחנת בשיטת ורדי ומנהלת גן ילדים)

השינוי הוא מהיר, אין את המסננת של החשיבה, זה עובד על רמה חוויתית
ועשיה. מונק ממן, (עובדת סוציאלית)

אם אתם אנשי טיפול ומסייעים לאנשים שמתמודדים עם כאב, משבר או טראומה, יש לכם הזדמנות לרכוש כלי יעיל שיאפשר לכם להשיג תוצאות מיידיות בטיפול ולשחרר את המטופלים שלכם מסבל מיותר של שנים!

(משתתפי סדנת חשיפה של יוגה צחוק ככלי טיפולי משחקים וצוחקים עם הכאב)

להרשמה לסדנת החשיפה של יוגה צחוק ככלי טיפולי, שתתקיים ביום חמישי ה-17.6.2010 בין השעות 15:00-19:00 בתל-אביב, מלאו את הפרטים שלכם בטופס הבא:

דואר אלקטרוני
שם
שם משפחה
מספר טלפון
מקצוע

מקווה לראותכם,

בברכה מחוייכת,

נילי דור האלה