נילי תני-לי !

בסקר שערכתי לקראת הפקת "קורס יסודות של יוגה צחוק ככלי טיפולי", נשאלתי על ידי אנשי מקצוע רבים מתחומי טיפול שונים ומגוונים אודות מחקרים על הצחוק. נתבקשתי לתת רקע אקדמי ותיאורטי המוכיח את תועלות הצחוק (לדוגמא: “מבקשת ידע המבוסס על מחקרים. חשוב לדעתי לקבל בסיס מבוסס!!!”). נדרשתי לספק אינספור הוכחות מדעיות שאכן הצחוק יפה לבריאות ולנפש.

כל זאת גם לצד הבקשה לקבל כלים מעשיים יישומיים של הגישה הטיפולית המאד לא שיגרתית הזו.

אני מעריכה אנשים כאלה, זה מעיד על מידת הרצינות והמקצועיות שלהם ועל הצורך להרחיב את הידע שלהם בתחומים נוספים.

אני בטוחה, שחלק מכם יסכימו איתי, שידע תיאורטי בלבד לא מוביל להישגים משמעותיים בטיפול. וגם לא תמיד ניתן להשיג הוכחות מדעיות לשיטות טיפוליות שעובדות בהצלחה מרובה, ואף משנות, אם לא, מצילות חיים. בעולם הרפואה נוהגים להתייחס לכך כ”נס רפואי”, כשאין באפשרותם להסביר את התופעה או התוצאה שהתקבלה בניגוד למה שהיה צפוי על פי ה”פרוטוקול”  המבוסס היטב מחקרית.

בתחום של הצחוק יש בהחלט מחקרים וגם יש הוכחות מדעיות. אבל לפני כן, הרשו לי לחלוק איתכם סיפור אישי קצר.

אם הייתי מחפשת הוכחות מדעיות ליעילות השיטה – עד היום הייתי כנראה סובלת מכאבים עזים

מגיל צעיר סבלתי מכאבים עזים סביב הווסת. כאב לי. כאב לי מאד. כאב לי מאד המון שנים. בעשור האחרון זה הלך והחמיר ואף הופיעו כאבים כבר משלב הביוץ ועד לאחר הדימום כולל. זה הגיע למצב שרק 10 ימים בחודש הייתי ללא כאבים.

בשנים הראשונות נטלתי משככי כאבים מסביב לשעון. אח"כ הלכתי לקיצוניות השנייה של "לחבור אל הכאב ולנשום אליו עמוק" אך גם זה לא הפסיק את הכאבים. השתתפתי בסדנאות להתיידדות עם הווסת, להכרות מחודשת עם גופי. אך שום דבר לא עזר ומדי חודש הכאב הופיע שוב. כך שגרת חיי שובשה כליל במשך שנים ארוכות.

כל בדיקה קונבנציונלית שביצעתי לא העלתה שום ממצאים חריגים. טופלתי במספר שיטות אלטרנטיביות שבהחלט תרמו לאיכות חיי, לצמיחה ולהתפתחות שלי ואף הגדילו לעשות והסדירו את המחזור שלי (שבמשך שנים היה משובש) אך הכאבים לא נעלמו נהפוכו הם רק הלכו והחמירו. לאחר שהבנתי שגם "הצחוק הוא תרופה טובה", צחקתי עם הכאב. הצחוק בדיוק כמו הכדורים בהחלט עזר לי, אולם רק נקודתית. הצחוק שיכך את הכאב אולם לא פתר את הבעיה.

בשלב זה של נואשות הייתי מצד אחד סקפטית לגבי מציאת שיטה יעילה שתפתור את הבעיה ומצד שני פתוחה לכל התערבות "הזויה" ככל שתהיה.

בן הזוג שלי, שהיה עד לסבל וגם חשב שלא יתכן ש"אין פתרון" הפנה אותי בעקבות המלצה חמה לחגית יהודה, מורה ומטפלת בשיטת התטא הילינג. עשיתי עליה "חיפוש" באינטרנט וגיליתי עדויות מהשטח בהחלט מעודדות ומרשימות. כשפניתי אל חגית לא שאלתי איך זה עובד ולמה זה עובד ואילו הוכחות מדעיות ומחקרים יש על השיטה. אני בכלל בספק עם מישהו חקר באופן מדעי את השיטה האנרגטית הזו.

בכל אופן, נפגשתי עם חגית פעם אחת. כל הפגישה ישבתי בעיניים עצומות ובעיקר נשאלתי שאלות. אין לי מושג מה קרה שם. מה שאני יודעת לספר זה שמיד לאחר הטיפול באופן בהחלט מפתיע הביוץ עבר ללא כל כאב והדימום היה קל מתמיד. יחד עם זאת, עדיין הייתי סקפטית. והנה עוד חודש עובר ושוב הכל עובר חלק ללא כל כאב. השתכנעתי. קיבלתי הוכחה שהשיטה עובדת – לפי מבחן התוצאה – היעדר כאב מזה מספר חודשים.

האמת, אני עדיין מופתעת שמצאתי סוף סוף פתרון יעיל! אך מברכת על כך יום יום!

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני מספרת לכם את זה?

כשהצחוק קיים רק בתיאוריה

אני זוכרת שישבנו כשלושים אנשי טיפול מתחומי עיסוק שונים מכל רחבי אירופה, בקורס "אימון צחוק" בהדרכתה של דר' גודהארט שהתקיים בדנמרק. אחד המשתתפים, בוגר תואר שני בבריאות הציבור, הרעיף עליה שאלות "תיאורטיות" אודות הצחוק וגם נקט כל הזמן בגישה וכחנית משהו שלוותה באינספור "הסברים תיאורטיים" משלו.

דר' גודהארט הביטה בו ובנינוחות חלקה עם כל הקבוצה את ההכרות האישית שיש לה עם חוקרים בעלי שם עולמי בתחום המחקר של הצחוק. אנט הוסיפה, שלצערה רוב החוקרים בתחום הם אנשים מאד רציניים הממעטים לצחוק בחייהם. ואז הביטה שוב על אותו התלמיד ושאלה: ממי אתה רוצה ללמוד אודות הצחוק? מחוקרים ותיאורטיקנים שאינם צוחקים בחייהם? או מאנשים שמשתמשים בו מדי יום בעבודה הקלינית שלהם בהצלחה מרובה?

אם אתם אנשי מקצוע הצמאים לתיאוריה בלבד הפוסט הזה אינו עבורכם. אם אתם מטפלים מהשטח והפרקטיקה חשובה לכם באותה המידה או אפילו יותר, אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא.

הנה דוגמא, דר' וויליאם פריי, חקר ומצא שבזמן הצחוק רמת האנדורפין בדם עולה. ידוע כי האנדורפין משכך כאבים. הסיבה לכך נעוצה במבנה המולקולרי של החומר. "קרוב המשפחה הסינטטי" של האנדורפין הוא המורפיום. תרופה הניתנת לאנשים הסובלים מכאבים עזים על מנת לשכך את כאבם.

זה שהרופא יודע שהאנדורפין הוא "המורפיום של הגוף" (ותאמינו לי הרופאים יודעים זאת), וזה שאולי גם המטופל שמע את המידע המדעי החיוני הזה – זה ממש לא מספיק. יותר מזה, זה אפילו חסר כל ערך. כי רק עצם הידיעה לא תקל ולו במעט על הכאב של החולה, הפצוע או המנותח. על מנת לשכך את הכאב בעזרת האנדורפין, יש לצחוק בפועל בצורה אמיתית, ממעמקי הבטן במשך כעשרים דקות ברצף כי רק אז רמת האנדורפין שתימצא בדם תוכל לפעול בגוף ולהקל על הכאב של המטופל אם לא להעלימו כליל.

אך הבחירה במרבית המקרים של הרופא תהיה לתת מורפיום. זה יותר קל, זה מוכח מחקרית שזה עובד (עם כל הסיכונים ותופעות הלוואי של התרופה) ויותר כלכלי (לחברות התרופות ולרופאים כמובן).

תני לנו עוד הוכחות…

כולנו רוצים הוכחות. השאלה איזה סוג של הוכחות.

כשאני מתעניינת בתחום חדש, או מחפשת כלי יעיל לשימוש, מה שמעניין אותי קודם כל זה הוכחות מהשטח. כלומר, מה התוצאות של השימוש בכלי או בשיטה ומהי מידת היעילות שלה בעבודה עם מטופלים.

זה מה שעשיתי לפני שהלכתי ללמוד כל מה שניתן ללמוד אודות הצחוק ככלי טיפולי. זה מה שעשיתי לפני שהלכתי לטיפול ב”טתא הילינג”. זה “אני מאמין” שלי. וכל פעם שעשיתי אחרת – ביבזתי זמן וכסף רב!

אז לגבי ההוכחות שוב – בהחלט כדאי לבדוק. מה למדע יש להגיד בנידון, אבל אל תקלו ראש בעדויות של מטופלים ותבדקו גם את ההוכחות מהשטח!

ועם בהוכחות מהשטח עסקינן.

לי יש הוכחות! הוכחות הולכות ומתרבות עם כל יום שעובר!

אחרי כל מפגש אישי של אימון צחוק, סדנא טיפולית או קורס להכשרת אנשי מקצוע שאני מנחה, אני מקבלת הוכחות מהלקוחות שלי שהצחוק בהחלט עובד עבורם ושיפר את מצבם מהקצה אל הקצה. אני מקבלת הוכחות מהתלמידים שלי, בוגרי קורסי הכשרה בשיטת היוגה צחוק, שמספרים לי בהתרגשות על הצלחות בעבודה עם המטופלים שלהם!

שמעתם בוודאי ממני על שיפור מיידי במצבם של נפגעת גילוי עריות, הלום קרב, חולה בפיברומיאלגיה, אישה שסבלה מכאבים כרוניים והפרעות שינה שהלכה לישון ללא כאבים וישנה לראשונה רצוף כל הלילה.

אתמול  קיבלתי עדות מרגשת נוספת, מאישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה. שהמחזור שלה פסק. הרופאים אמרו לה שכנראה החלה את גיל המעבר ושאין לה מה לחכות יותר לדימום החודשי ושכדאי לה להתחיל לקחת הורמונים. היא הגיעה לסדנא על רקע מצוקה נפשית שאני מנועה מלפרט. אחרי שהיא צחקה איתי בסדנא היא דיווחה שהיא חשה הקלה במועקה. למחרת היום, להפתעתה הגמורה ולשמחתה הגדולה הופיע הדימום – זה שהיא כל כך קיוותה שיחזור.

איך זה קשור? תשאלו את המדענים…אני רק יודעת שזה קשור וזה עובד!

אני יודעת היום שכל המטפלים יכולים לעזור למטופלים שלהם להתגבר על כאב, משבר או טראומה בזמן קצר ביותר בעזרת הצחוק!

זאת הסיבה שבחרתי ללמד אנשי טיפול, במיוחד אלה המתמחים בהתערבות בשעת משבר וטראומה. חשוב לי ללמד אותם להשתמש בשיטה שלי בעבודה הטיפולית שלהם.

בדיוק הבוקר שוחחתי עם עדית בן פורת, חברה, קולגה , שותפה לדרך ובוגרת קורס הכשרת מנחים בשיטת היוגה צחוק. עדית שיתפה אותי שהתסכול הכי גדול שלה בעבודה הטיפולית שהיא עושה זה התקיעות הרגשית של המטופל (ועדית מהכרותי האישית איתה היא מטפלת מופלאה עם ארגז כלים מלא ועשיר בכל טוב). היא הוסיפה: “הייתי אומרת שהייתרון הגדול של הצחוק הוא לחבר את המטופל למקומות עמוקים בצורה לא מילולית שיש לו עוצמה רגשית. והחיבור הוא מהיר מאוד. כאילו ישר ולעניין – הצחוק מחבר את המטופל מיידית לכאב שלשמו הוא בא לטיפול…”

אז מה היה לנו פה ? שיטה יעילה יש. הוכחות מהשטח יש. מה נשאר ? פשוט לבוא וללמוד לא רק כדי לדעת עוד אודות השיטה אלא כדי ליישם אותה בשטח בהצלחה!

בואו ללמוד ממי שהצליחה לעשות זאת בגדול!

הסיבה שאני מזמינה אתכם ללמוד איתי פשוטה: הדבר הזה שנקרא "צחוק ככלי טיפולי" בוער בעצמותיי.

מההכרות שלי עם עולם הטיפול, מרבית המטפלים, שבויים באמונות שגויות אודות הצחוק ולכן נמנעים מלעשות בו שימוש קליני. אחרים, נועזים יותר, אם כבר החליטו לנסות להשתמש בצחוק בטיפול, אוחזים בידע תיאורטי אך חסרים את הידע והכלים המעשיים (איך להשתמש בשיטה בצורה מקצועית ונכונה). עובדה זו מקשה מאד את השילוב של הצחוק בתוך מסגרת טיפולית מבלי לעשות טעויות שעלולות אפילו להזיק למטופלים.

אני מלמדת מתוך ניסיון מצטבר של אלפי שעות עבודה בשטח עם תוצאות מוכחות בקרב האנשים שהתנסו בפועל בשימוש בצחוק ככלי לתהליכי ריפוי.

עדיין מתלבטים? מצויין, בדיוק עבורכם יש לנו סדנת חשיפה של “יוגה צחוק ככלי טיפולי” בהשקעה מינימלית כך שאפילו הכסף לא יהווה מכשול עבורכם.

להרשמה ופרטים נוספים:

http://www.laughtertherapy.co.il/introduction-workshop/

ומי שעדיין מתעקשים לקבל הוכחות מדעיות – תבואו לקורס – תקבלו גם את אלו בשפע, כחלק מתוכנית לימודים מסודרת 🙂

על נורמן קאזינס שמעתם?  (הנה עוד הוכחה לא-מדעית אך מדהימה בכל זאת!)

נורמן קאזינס, הוא עיתונאי, שלקה במחלה קשה בשנת 1964. הוא היה מאושפז במצב קשה בבית חולים והרופאים הגדירו את מחלתו כ”חשוכת מרפא” ואמרו שמותו קרוב מאד. נורמן סבל מכאבים עזים בכל גופו ומשככי הכאבים שנטל לא עזרו לו. בוקר בהיר אחד, לאחר שצפה בסרט קומדיה וצחק גילה להפתעתו שעשר דקות של צחוק איפשרו לו לישון למשך שעתיים ללא כל כאב. קאזינס החליט לעשות שימוש במודע ורציף בצחוק על מנת להיאבק במחלה. לשמחתו הצחוק הסיר מעל ראשו את גזר דין המוות. והוא ריפא בכוחות עצמו ממחלה שהרופאים לא ידעו לרפא ואף חשבו שאין לו כל סיכוי לשרוד ולחיות! הסיפור של קאזינס הביך את הקהילה הרפואית והיווה השראה למספר פרויקטים מחקריים בתחום. נורמן קאזינס הוא העיתונאי היחיד (חסר כל רקע או הסמכה רפואית) שהורשה ללמד בבתי ספר לרפואה בארה"ב.

ניתן לקרוא את סיפורו המלא בספר שפירסם: “אנטומיה של מחלה”.

אם זה עבד עבור נורמן קאזינס, זה יכול לעבוד גם עבור המטופלים שלכם!

הצטרפו עכשיו לסדנת חשיפה של “יוגה צחוק ככלי טיפולי” ביום שלישי הקרוב: 29.6.2010 בתל-אביב!

רוצים לקבל יותר פרטים? לחצו על הקישור הבא:

http://www.laughtertherapy.co.il/introduction-workshop/

מקווה לראותכם בין משתתפי הסדנא,

שלכם

נילי דור האלה