הדבר הכי לא משעמם שגיליתי השבוע על שעמום !

ביום שישי האחרון השתדלתי להשתעמם. כחלק מן ההתחייבות שלי לחוות על בשרי את כל מה שאני מלמדת אחרים. השבוע שעמום היה השיעור המאלף שלי.

נסעתי עם סשה לאגם מלאכותי בת"א. היה יום יפה, בהיר, שמים כחולים, חמים ונעים שום דבר דרמתי לא התרחש בחוץ או בפנים, וגם לא ביני ובין סשה. פתחתי את הלפטופ כדי לכתוב את הפוסט השבועי.

לפני כן עצרתי לרגע, בזמן שסשה גלש והתענג לו, כדי לבדוק את מפלס השעמום שלי. לכמה רגעים לא עשיתי כלום. שזה אתגר עבור עשיינית סדרתית שכמוני. ואז כשהחל לשעמם לי …התחלתי לגלות עניין במתרחש בשולחן שליד. ישבו שם חבורה, קולנית משהו, וקשה היה שלא לשמוע את השיחה שהתקיימה שם. שהייתה ממש משעממת. ואז שמעתי את אחת הנשים מסננת לאוויר "אם היינו דומים זה היה נורא משעמם. זה כמו להסתכל לעצמך כל היום במראה". כשהיא מתייחסת לבן הזוג שלה. חשבתי לעצמי, איזה צירוף מקרים שמזכירים בדיוק את הנושא שאני רוצה לכתוב עליו.

זה גם היה האות מבחינתי להתחיל ולכתוב ולהפסיק להשתעמם.

רגע, רגע לפני שאתם סוגרים את החלון ועוברים לדבר המעניין הבא, גם אם זה נשמע מאד משעמם לקרוא על שעמום, מה שאני עומדת לכתוב כאן היום הולך להיות מרתק ביותר ואני מבטיחה זה יכול לשנות לכם את החיים. במיוחד אם עכשיו משעמם לכם.

כמו שנאמר:

"In Zen they say: If something is boring after two minutes, try it for four. If still boring, try it for eight, sixteen, thirty-two, and so on. Eventually one discovers that it's not boring at all but very interesting."
— John Cage

בתרגום חופשי לעברית. בזן אומרים: אם משהו משעמם אותך אחרי שתי דרך, נסה אותו למשך ארבע דקות. אם הוא עדיין משעמם, נסה למשך שמונה דקות, שש עשרה דקות, שלושים ושתיים דקות וכך הלאה. בסופו של דבר, תגלה שזה ממש לא משעמם אלא מעניין ביותר." ג'ון קייג'

אוף, מצ'עממם לי !

הסיבה שבחרתי לכתוב על שעמום נובעת מכך ששעמום זה סוג של "סוד" לא מדובר כל כך בחברה שלנו. המודעות לתחושת השעמום ולאופן בו הוא מופיע בחיים שלכם הינה מאד נמוכה. אנשים רבים בכלל אינם מודעים לכך שהם למעשה משועממים.

ביום חמישי שעבר, במסגרת המפגש השבועי שלי עם קבוצת הנשים שאני מנחה, הנושא של השעמום הכה בהן כרעם ביום בהיר. שמתי את הנושא באמצע החדר ובתום תהליך שלפחות עבורי היה מרתק (כי ממש לא היה שם מצ'עמם לרגע), נשים דיווחו שלראשונה הן מבינות שהן משועממות סדרתיות או סובלות משעמום כרוני…אחת אפילו כתבה לי במייל אחרי המפגש – שיר הלל לשעמום בחייה.

למעשה כל האנשים ברגע כזה או אחר בחיים שלהם חווים שעמום, אלא שכל אחד חווה אותו באחד משני אופנים.

אז לאיזה מקבוצות המשועממים אתם משתייכים ?

בעולם קיימות שני קבוצות של אנשים משועממים:

1.קבוצת ה"משעמם לי" – אלה שמודים שמשעמם להם. הם מתלוננים בגלוי שמשעמם להם. הם יספרו לכם בפרטי פרטים את כל מה
שמשעמם בחיים שלהם, הבן זוג, העבודה, החברים וכדומה.

2. קבוצת ה"לי אף פעם לא משעמם !" – אלה שמתכחשים לכך שהם משועממים. אלו יגידו משפטים כמו: אני משועממת ? לי אף פעם לא משעמם ! יש כל כך הרבה מה לעשות בעולם הזה – איך אפשר להשתעמם ?

אני אגב השתייכתי לקבוצה השנייה – המתכחשת טוטלית לעצם היותי משועממת מדי פעם. עד שהתחלתי לחקור את הנושא של השעמום וגיליתי שגם אני משועממת!  זו הייתה בהחלט הפתעה גמורה עבורי, אבל זאת הבנתי רק אחרי שגיליתי את ההגדרה של שעמום.

 אז מה זה לעזאזל שעמום ?

ניתן להגדיר שעמום על פי מידת ועוצמת הגירוי של האינפורמציה שמגיעה אליכם בזמן נתון. או שמגיעה אליכם יותר מדי אינפורמציה וסף הגירוי מאד גבוה. כמו שהיה נהוג להגיד באחת מן הסדרות המצחיקות ששכחתי עכשיו את שמה (טו מאץ' אינפורמיישן – TMI), או שמגיעה אליכם מעט מאד אינפורמציה וסף הגירוי מאד נמוך.

כולכם מצויים בתוך מצבים בחיים, בהם יש לכם ציפייה לגירוי חיצוני ברמה מסויימת. אולם המציאות שאתם פוגשים בפועל (האמת במערומיה) היא אחרת ואז יתעורר בכם הצורך לברוח מן המצב באופנים מאד יצירתיים.

בדומה לרגשות של כעס ופחד, גם כשעולים רגשות שעמום הגוף מבקש להניע אתכם לפעולה.

אם אתם מרגישים תחת "מתקפת אינפורמציה" והמוח שלכם לא מצליח להכיל אותה המוח "יסגור את השאלטר" (פיהוקים, הירדמות, שיתוק מנטלי) או שפשוט תחפשו דרך לברוח מן הסיטואציה(לקום וללכת, להתחיל לדבר עם מי שיושב לידכם, לשלוח מסרונים באמצע הרצאה, להתחיל לדבר עם המלצר ולהתעלם ממי שיושב ומדבר מולכם). כל פעולה מנטלית או פיזית שפשוט תאפשר לכם לצמצם במיידית את כמות המידע שזורמת אליכם.

אני לא משועמם, אתם משעממים אותי !

האירוע המעורר את תגובת השעמום אכן מתרחש מחוצה לכם, אולם התחושה לגמרי שלכם.

מכירים את המצב בו הייתם שותפים לאירוע מסעיר, מרגש, דרמטי משהו (זה יכול להיות מפגש חברי, הצגה או סרט שראיתם, או מצב במקום העבודה.

האירוע מאופיין בקצב הזרמת מידע מאד מהיר ועמוס – אתם חוזרים הביתה ותופסים את האדם הראשון שנקרה בדרככם ואתם שופכים עליו מידע אודות האירוע בפרטי פרטים בקצב דיבור מהיר ומסחרר כמעט ללא הפסקה (והאדם שמולכם משתומם, משועממם משהו, מפהק לעיתים קרובות). נדמה לכם שהוא משועמם. האמת זה נכון, אבל הוא לא היחיד. גם אתם משועממים…

או לחלופין הייתם באיזה אירוע שקצב ההתרחשות היה מאד א…י…ט….י…….סרט שהעלילה שלו מתקדמת בקצב הצב, מרצה שדיבר לאט ובצורה מאד מונוטונית, וכשחזרתם הביתה ושאלו אתכם איך היה מצאתם את עצמכם נותנים תשובות מאד קצרות כמו: “לא משהו", “בזבוז זמן", “חבל על הכסף"….ולא היה לכם שום חשק לשתף מעבר לכך. למה שתשקיעו עוד דקה מיותרת אחת במשהו שכמעט "הרג" אתכם משעמום ?

אם אתם מפחדים להודות בכך שמשעמם לכם, אתם לא לבד !

אתם לא לבד, כולם חווים שעמום !

צר לי לאכזב אתכם, כולכם חווים שעמום ברמה כזו או אחרת. זהו אחד הרגשות הכי כואבים ולכן אתם תעשו הכל כדי להימנע מלחוות אותו. בשונה מרגשות של פחד או כעס שחווים אותם גם דרך הגוף הפיזי והשינויים חלים בגוף (שחרור של הורמוני סטרס, דופק מואץ, נשימה שטחית, לחץ דם גבוה וכדומה), במהלך שעמום משתחררים חומרים כימיים שמשפיעים עליכם ברמת המוח – ברמה המנטלית. ולכן בשעת שעמום החוויה תהיה במרחב הראש – תרגישו כבדות בראש או ממש שיתוק מנטלי (סוג של בלק אאוט).

לעשות הכל – שרק לא תמותו משעמום !

עדיף ל"עסוק" בפעולות הסחה, הכחשה ו"סימום" של שעמום מאשר להודות בו קבל עם ועדה. אנשים מפחדים ממש למות משעמום. אלו אפילו המילים שהם משתמשים בהם. זה היה משעמם מוות.

כשמשעמם לאנשים (שאינם מודים בכך שהם משועממים) הם מוצאים את עצמם: צופים שעות ארוכות בטלביזיה, הולכים לטיפול (כדי לדבר שעות בפרטי פרטים על החיים המשעממים שלהם) (המטפל ממול בדרך כלל נאבק להישאר נוכח ומרגיש שהוא צריך לתקוע גפרורים בעיניים כדי לשמור עליהן פקוחות ומשתדל בנימוס לא לפהק כל הזמן…),  מחליטים להתגרש כי איבדו עניין ואין כבר ריגושים בקשר הזוגי, הולכים למסעי קניות ורוכשים מוצרים ושירותים שאין להם כל צורך אמיתי בהם, צופים בסרטי פורנו או סרטים אלימים,    משתתפים באורגיות ומסיבות של חילופי זוגות, נוטים להתמכרויות – אוכל, סיגריות, סקס, מחשב, עבודה, אלכוהול, סמים וכדומה. אחרים פשוט מפהקים, מנקרים ונרדמים.

להשתעמם זה כל כך כואב שזה פשוט בלתי נסבל.

אז איך מתגברים על שעמום? אני מציעה לכם לרקוד איתו!

והנה לפניכם 6.5 צעדים של הריקוד:

הצעד הראשון

להכיר את השעמום מקרוב. להודות בקיומו ולקבל אותו כמו שהוא (ממש כמו הפתגם הזני בתחילת הפוסט הזה).

הצעד השני

לזהות אם השעמום נובע ממעט מאד גירוי או מעודף גירוי. (אם אתם מדברים יותר מדי כנראה שאתם סובלים משעמום עקב הצפת מידע, אם אתם מדברים מעט מדי כנראה שאתם סובלים משעמום עקב מעט מאד מידע).

הצד השלישי

לזהות את התופעות הפיזיות הנלוות לשעמום. כבדות בראש, שיתוק מנטלי, פיהוקים, רצון לברוח, נטייה להירדם וכדומה.

הצעד הרביעי

הבנה שרגע משעמם בהווה מציף את כל הרגעים המשעממים בעבר שלא טופלו על ידיכם. ולכן יש חשיבות לחזור להווה ולפרק את תחושת השעמום.

הצעד החמישי

לצחוק ! פשוט לצחוק ! הצחוק מאפס את השינויים הביוכימיים החלים במוח בשעת השעמום ועושה שתי פעולות בבת אחת, מפסיק את ה"כאב המנטלי" שאתם חווים בשעת השעמום, מחזיר אתכם מיידית להווה ומפסיק את העיסוק המודע והלא מודע בכל רגעי השעמום מן העבר.

הצד השישי

ליצור התאמה בין רמת הגירוי החיצוני לבין הצורך שלכם. הגברת הגירוי או הנמכתו בהתאם.

הצעד השש וחצי

במידה ואתם לא מצליחים לזהות, לאבחן, לקבל, לשחרר, לצחוק וכדומה – כדאי לבקש עזרה – לפנות לאיש מקצוע שיכול לסייע לכם לעשות זאת.

זו הזדמנות טובה להזכיר שוב, שמחזור נוסף של קבוצת נשים שעוסק בין היתר בשעמום כחסם להצלחה ומימוש עצמי נפתח ב-17.3.2011. לפרטים נוספים והגשת מועמדות הקליקו על הקישור הבא:

http://www.laughtertherapy.co.il/fastforward/

ובנימה אופטימית זו, יכולה להבטיח לכם, שאחרי קבלת השעמום כמו שהוא באים שקט ושלווה פנימיים שקשה לתאר במילים.

אשמח לקבל מכם תגובות, התייחסויות ושאלות.

אהבתם מוזמנים לעשות לנו "לייק" בפייסבוק וכמובן להעביר הלאה.

בברכה מחוייכת,

שלכם

נילי דור האלה