לזכרו – נצחק !

שלום רב וחג סוכות שמח,

חזרתי אתמול הביתה בשתיים לפנות בוקר נרגשת ומרוגשת מאירועי היום. אך, בעיקר היתי עסוקה במונח "שמחה". אחרי הכל כולנו רוצים "לגעת באושר".

שמחת תורה או תורת השמחה

בחג הזה מציין העם היהודי את "שמחת תורה". אצלי רק הולכת ומתחזקת האמונה שהתורה היא – שמחה.

זה מה שבחרתי לחיות, לנשום, ללמד אחרים.  שהצחוק המתגלגל שלי לא יטעה אתכם. הצחוק הוא בסך הכל הכלי, הערוץ, הדרך – לחיים של שמחה אמיתית. חיים משוחררים מפחד, חיים ללא כעסים, חיים נטולי דאגות וכל שאר מרעין. אז איפה הקאץ'? שמחה אמיתית אינה מותנית בנסיבות או במציאות החיים. שמחה אינה רק "צו" של חג זה או אחר. לחיות בשמחה זו החלטה. בחירה. תרגול ויישום, דווקא כשהחיים מאתגרים אותנו באירועים ממש לא משמחים. כמו למשל, מוות של אדם קרוב.

איך אפשר לשמוח כשמישהו מת ?

מלמדים אותנו בצורה ישירה ועקיפה שאבלות כרוכה בייסורים, עצב, כאב, צער, יגון, קינה, יבבות והרבה דמעות, וכל זה מכוסה בלבוש שחורים ומלווה באיסורים על הנאות או שמחות לפרק זמן כזה או אחר. זה אולי יפתיע חלק מכם לגלות שבתרבויות, דתות, מדינות אחרות (כגון מקסיקו, באלי) יש הצוחקים או חוגגים בבית העלמין במעמד קבורת המת. לכן, הנושא של צחוק ושמחה סביב נושאים של מוות ושכול הם תלויי סביבה ותרבות.

אך גם בתוך התרבות שלנו, יש יוצאים מן הכלל.

לפני מספר חודשים פנה אלי לקוח ותיק, סיפר לי כי אחיו נפטר, כך סתם, באמצע החיים ולקראת יום השנה הראשון למותו הוא מבקש לציין את זכרו בסדנת יוגה צחוק. ד' הוסיף שאחיו ז"ל, היה צחקן למרחקים ארוכים, ובכל התמונות המשותפות שיש להם יחד (הן בזיכרון והן באלבומי התמונות המשפחתיים) הם פשוט "נקרעים מצחוק". ולכן כל כך חשוב לו לזכור אותו לאחר מותו ולהנציח את זכרו, כפי שהיה בחיים – צוחק.

לקוחות רבים הגיעו אלי באופן פרטני להשתתף בסדנאות, בעקבות משבר על רקע אובדן. אולם, זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי הזמנה מסוג כזה. להנחות סדנת צחוק באירוע אזכרה למשפחה ולמעגל החברים של אדם שהלך לעולמו.

הבחירה לצחוק למרות ואף על פי כן…

מעבר ל"רומן הצוחק הארוך" שיש לי עם הלקוח שהשתתף אצלי לאורך כל השנים בפעילויות השונות, גיליתי את המכנה המשותף שיש ביננו גם ברובד האישי.

שנינו איבדנו אח בטרם עת. שנינו זוכרים את האח שלנו כחייכן, מצחיק וצחקן חסר תקנה.  ושנינו בחרנו לזכור ולהנציח את היקרים שאיבדנו דווקא דרך צחוק.

ההבנה שהצחוק נובע ממקומות כואבים.  ההכרה שלאורך תהליך אבלות מעבר לעצב חווים גם רגשות כמו כעס, פחד, מועקה (שהצחוק יודע לטפל בהם ולפרוק אותם) נתנה לי את הלגיטימציה להיעזר בצחוק כשאני התמודדתי עם אובדנים ולהציע לאחרים לעשות את אותו הדבר.

האם מוות זה עניין מצחיק ?!

האובדן בפירוש אינו מצחיק. אבל לא "בהצחקה" או בבידור עסקינן. הגישה התרבותית הזו "שזה לא מקובל" לצחוק כשמישהו מת, מונעת מאנשים להיעזר במנגנון נפלא של הגוף לריפוי דווקא במצבים כאלה.

ד' סיפר לי בתגובות שקיבל כשפנה אל בני משפחה וחברים והזמין אותם לאירוע. הוא נתקל בזעם, התנגדות נחרצת, תהיה והשתוממות. ד' הכין אותי מראש לכך שמרבית המוזמנים לרבות חלק מבני המשפחה חשים אי-נוחות גדולה מהדרך בה בחר להנציח את אחיו אולם הוא נחוש בדעתו לקיים את המפגש בדרך הזו ולו רק בגלל שכך הוא רוצה לזכור את אחיו ואינו מוכן ל"היכנע" למה חושבים עליו אחרים.

לצחוק נולד !

הגעתי אתמול לבית דניאל, ובזמן ההתכנסות של בני המשפחה והחברים, ניגשתי לפינת ההנצחה של אחיו. פניו הקורנות התנוססו על תמונה הענקית שנתלתה על הקיר, חיוך לבבי מאוזן לאוזן ופנים המשדרות אדם שמח וטוב לב. על גבי השולחן לצד נרות הנשמה שהודלקו לזכרו, הונח אלבום תמונות.

פתחתי את האלבום והדבר הראשון שראיתי שכתוב לצד תמונה שלו כתינוק, היה: 15.3.1949 – צחקתי לראשונה.

צמרמורת עברה בגופי.

בדיוק באותו תאריך, 15.3 בשנת 1995, המציא דר' קטריה מדן את שיטת היוגה צחוק…והנה היום לזכרו של הנפטר הוזמנתי להנחות סדנת יוגה-צחוק – האם זה צירוף מקרים ?!

ואולי סימן מהיקום, שלמרות הכל ואף על פי כן – יש סיכוי טוב שאנשים יצליחו לצחוק לזכרו. אחרי הכל יוגה צחוק מבוססת על ההנחות שלא צריך סיבה או מצב רוח טוב כדי לצחוק. הנה שוב הזדמנות לבדוק את זה הלכה למעשה.

אין לי מצב רוח, אני אופתע אם תצליחי לגרום לי לצחוק…

בקהל היו זוג שהתנסו אצלי בסדנא בעבר. האישה ניגשה אלי לפני תחילת האירוע ולחשה לי באוזן, "אני אוהבת מאד לצחוק, אבל אני לא מאמינה שהפעם אצליח כי היום פשוט בא לי לבכות, אבל….היא הוסיפה, אם תצליחי היום לגרום לי לצחוק, אני בטח אופתע לטובה".

בנוסף, ד' ניגש אלי ושיתף אותי שהבת של אחיו ז"ל תישא דברים "עצובים" בפתיחת הערב. שעלולים להכביד על הקהל.

לאחר פתיח מחוייך של ד', שהסביר מדוע בחר להנציח את אחיו באופן ה"לא שיגרתי הזה", עלתה האחיינית שלו לשאת נאום לזכר אביה.  דבריה יצאו מהלב וחדרו ישר ללב. נאומה היה מרגש, אולם ניכר מדבריה שהיא מלאת צער ויגון עקב החלל העצום שנוצר בחייה. היא ביטאה בכאב את הגעגועים העזים שהיא חשה לאביה האהוב שהלך לעולמו בטרם עת ולא ישוב.

קולה רעד, דמעות זלגו על לחייה ומדי פעם נדרשה לעצור לנשום עמוק ולאסוף את עצמה על מנת להמשיך ולדבר. הקהל ישב מרותק , שותק, מקשיב ומזיל דמעה ביחד עם הבת.

השמחה והעצב כרוכים זה בזה

כפי שאמר המשורר חליל ג'ובראן חליל השמחה והעצב ירדו לעולם כרוכים זה בזה. ואני רוצה להוסיף, שאם רק נאחזים בעצב אין מקום לשמחה בחיים. כמו שאמר הבעש"ט, "עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות!". ופתגם נוסף ממקור לא ידוע גורס: "כל דקה של עצב היא שישים שניות של בזבוז שמחה".

במעבר עדין אך חד לאחר נאום הבת, עם ספקות גדולים בליבי למידת ההיענות, הנכונות ושיתוף הפעולה של הקהל התחלתי להנחות את הסדנא. עשיתי זאת בעדינות וברגישות המתבקשת באירוע מסוג זה יחד עם זאת בנחישות לסייע לאנשים לפרוק את הרגשות הקשים סביב האובדן דווקא דרך צחוק.

באופן מפתיע, אנשים שיתפו פעולה, חייכו, צחקו, השתובבו זה עם זה. שמתי לב שגם האלמנה, בנותיו של המנוח ושאר בני המשפחה לוקחים חלק פעיל בסדנא. חלקם מחייכים תוך כדי שדמעות זולגות על לחייהם, ואחרים מתגלגלים מצחוק על הרצפה. צחוק משוחרר חסר מעצורים. צוחקים ודומעים בו זמנית.

העולם עצוב אז צוחקים

ד' היה נועז ואמיץ בבחירתו לקיים אירוע יוצא דופן. במקביל הנכונות של האנשים להתמסר להתנסות בחוויה מסוג זה, לא הייתה מובנית מאליה. אך, התוצאות כמו שאני אוהבת להגיד, צוחקות בעד עצמן.

בתום המפגש ניגשו אלי המשתתפים הודו על החוויה המאד מיוחדת שעברו. חלקם התוודעו בפני שלא האמינו על עצמם שיצליחו לצחוק וממש הופתעו לטובה. אחרים דיווחו על תחושות נפלאות של הקלה, שחרור ונינוחות גדולה.

במקרה או שלא במקרה, אתמול גם פורסמה עליי כתבה במגזין סגנון של מעריב (העולם עצוב אז צוחקים) ובה הסיפור האישי שלי על ההתמודדות שלי עם אובדן ושכול דרך צחוק. בכתבה מצויין הליך השיקום שעשיתי וכיצד נעזרתי בצחוק כדי להתמודד עם ההשלכות הקשות של האירועים שחוויתי. כאדם וכאשת טיפול אני משוכנעת שזה מה שסייע לי להתגבר ולעבור את התקופה המאתגרת בצורה שפויה ומאוזנת.

לקריאת הכתבה לחצו כאן

צחוק ככלי משקם בתהליך ריפוי עקב אובדן

תוך כדי נסיעה הביתה אתמול בלילה, תהיתי כמה מטפלים קיימים היום, שמעודדים את המטופלים שלהם, שהגיעו לטיפול בעקבות אובדן – לצחוק כחלק מהליך ההבראה והשיקום.

הפנייה של ד' בסך כל מחזקת את העובדה שיש אנשים שרוצים להתמודד אחרת עם השכול. להחזיר את הצחוק לחיים למרות הכל ואף על פי כן. ד' ובני משפחתו הקרובה בחרו להיעזר בצחוק כחלק אינטגרלי מריפוי כאב האובדן שחוו.

אני באמת סקרנית לדעת, באיזו מידה מטפלים מכניסים באופן יזום ומודע למרחב הטיפולי את הצחוק ככלי זמין, נגיש ולגיטימי כחלק מהליך הריפוי בעקבות אובדן או מוות של אדם קרוב.

אני יודעת, ממקור ראשון ודרך לקוחות כמו ד' שהצחוק הוא כלי חשוב וחיוני בתהליך של ריפוי בדיוק כמו הבכי ולכן מעודדת מטפלים לא רק לאפשר אותו אלא לעודד את הצחוק בצורה יזומה בתוך התהליך.

איך עושים זאת. פשוט לומדים טכניקות שונות של תרפיית צחוק.

רוצים לשלב את הצחוק ככלי טיפולי עם המטופלים שלכם ?

אם אתם מטפלים שאוהבים להעשיר את ארגז הכלים שלכם, שמחפשים עוד דרכים טבעיות לסייע למטופלים שלכם בצורה יעילה ומהירה, זו הזדמנות טובה להזכיר לכם, שמיד אחרי סוכות, נפתח בתל-אביב ב-5.10.10 "קורס יסודות יוגה צחוק ככלי טיפולי". הקורס מיועד לאלה שעוסקים בתחומי הטיפול השונים (רווחה, בריאות הנפש, רפואה מערבית, רפואה משלימה וכדומה) המעוניינים לשלב את הצחוק ככלי בעבודתם הטיפולית על מנת להאיץ תהליכי ריפוי במיוחד במצבי כאב, משבר וטראומה.

לפרטים נוספים והרשמה:

http://www.laughtertherapy.co.il/course-ly-101/

לכבוד החג שמתאפיין בחברותא של היושבים יחדיו בסוכה – יצאנו במבצע מיוחד – חבר מביא חבר, כלומר, הנרשם השני זוכה ל-50% הנחה על עלות הקורס! (יש לציין על גבי הטפסים שנרשמתם יחדיו במבצע המיוחד לסוכות).

המבצע מסתיים ביום ראשון ה-3.10.10 בשעה 17:00 בדיוק !

נשמח לראותכם בין משתתפי הקורס,

ובינתיים מאחלת לכם חג שמח,

שלכם

נילי דור האלה


תגובות

לזכרו – נצחק ! — 21 תגובות

  1. בוקר טוב נילי,

    חזרתי אמש הביתה מרחף,מאושר רגוע ושקט.
    מאושר – כי גיליתי עד כמה בני התחבר לצחוק, השתחרר ועבר חוויה מדהימה.
    רגוע – כי הצלחתי לצחוק מספיק ולהוציא את "הזבל" מהנשמה כך שהרוגע ירד עלי (בתחושה שהזכירה לי את השניות שעמדתי ליד אלי כשהחזיר את נשמתו לבורא).
    ושקט – כי הגוף נרגע.
    מרחף – שבתי הביתה ואחרי מקלחת טובה נכנסתי למיטה באפלולית החדר אכן חשתי מרחף ושקעתי לשינה מעולה.

    אני שמח שבחרנו לזכור את אלי באופן המיוחד שמתאים לו (וכמובן גם לי). אפילו קולגות שלו מהבנק בירכו על הזכרון המיוחד.

    המון תודה על החוויה,
    בחיבוק צוחק,
    ד'

  2. לנילי דור האלה
    ערב חג הסוכות – קראתי את הכתבה שנכתבה אודותייך וגרמת ליהתרגשות כמובן.

    אני עוקבת אחרייך זמן רב ועדיין אין לי אומץ להיפגש איתך באחת הסדנאות שאת מעבירה.
    הרי גם עליי עבר אסון נורא לפני למעלה משבע שנים.ביום אחד נהרגו בן הזקונים שלנו, אשתו ובנו התינוק בתאונת דרכים איומה ונוראה.

    כאשר אהיה מסוגלת לפרוק דרך הצחוק את הכאב שמלווה אותי יום יום אגיע אלייך כנראה.

    שלך נילי אמיר-סגל

  3. ד' היקר שלום
    מחוברים כתמיד, התקשרתי לשמוע איך היה לך ולאורחים בדיוק ברגעים שכתבת את תגובתך המרגשת. (עוד הצטרפות מקרים?)
    אני מלאת הערכה על האופן בו בחרת בנועזות ובאומץ לעשות את הסדנא הזו ועל הבחירה ללכת על העניין הזה עד הסוף – למרות ההתנגדות הראשונית שניתקלת בה.
    מאד התרגשתי בעצמי אתמול. זו הייתה זכות גדולה עבורי להנחות אתכם דווקא במעמד הזה.
    ועכשיו לקרוא איך הרגשת אחרי מרגש אותי עוד יותר !
    אז מי שעדיין סקפטי ורוצה הוכחה שהצחוק אכן כלי ריפוי נפלא..כל משנדרש זה הו-חה-חה ! והתוצאות יצחקו בעד עצמן !
    חיבוק צוחק
    שלך
    נילי

  4. נילי היקרה
    אנחנו בדיאלוג ארוך שנים. אני לעולם לא אשכח אותך (עוד מאותו סופש בקיבוץ צרעה שעמדת לפני החתונה של בן הזקונים שלך ז"ל).
    אני תוהה מה היה עוזר לך ? אני יודעת שאת כל כך כואבת, כל כך הרבה שנים.
    אני כאן, בשבילך ועבורך, כשרק תחליטי להרשות לעצמך,
    שלך
    נילי דור האלה

  5. נילי …

    ריגשת אותי….

    נחשפתי אלייך לפני שנים בפסטיבל נטארג'… ומאז ממשיכה לשמוע את צחוקך המתגלגל…

    חג שמח ושנה מבורכת לך ולכל בית ישראל..♥

    יהודית

  6. יהודית היקרה
    רב תודות 🙂
    חג שמח ומבורך גם לך,

    נילי דור האלה
    מנכ"לית – בית הספר לתרפיית צחוק
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    להורדת דו"ח מיוחד בחינם – איך לצחוק בשעת משבר:
    http://www.laughtertherapy.co.il/report/
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    לבלוג של נילי דור האלה: http://www.nilidorhaella.com
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    למשרד: 04-8323708

  7. נילי יקרה,
    שמחה שכתבת על ההתנסות הזאת שללא ספק מאד מרגשת. מותם של הורי הותיר בתוכי מגוון רחב של רגשות וכאשר הרשיתי לעצמי להרגיש אותם הדבר האחד שיכולתי ורציתי לעשות הוא להתאבל. ולאבל עליהם נוסף עוד אבל, על עצמי כשבתחושה הרגשתי שחלק משמעותי ועיקרי מימני מת יחד איתם ולא יחזור לעולם. את יודעת עד כמה מותם טעון עבורי. שנים לבשתי שחורים, ואופי האבל שלי היה אחר משל כולם, (את יודעת למה). כשהכרתי אותך ואת הצחוק לא הייתי מסוגלת לצחוק, לא הרשתי לעצמי להסיר את הבגדים השחורים. היום, ובעצם כחצי שנה אחרי שהכרתי אותך, הצחוק שחרר אותי והבגדים השחורים לא עולים עלי יותר. הצבעים מגוונים בכל תחומי חיי, לא רק בבגדים, וכשמתלבשת עלי עצבות וזה קורה מספיק, אני יודעת שיש לי עוד אופציה להעביר אותה והטייס האוטומטי כבר עושה עבורי את העבודה ומוביל אותי אל הצחוק. תמיד מוצאת את הדרך להדבק בצחוק ובשבילי זאת נוסחת פלאים, ותודה לך על כך… 🙂
    חיבוק וחג שמח,
    שלך – אורנה

  8. אורנה יקרה מאד
    עדותך וכתיבתך מצמררות אותי כל פעם מחדש. האומץ שלך, הנחישות שלך למרות הכל ואף על פי כן. הצבע שנכנס לחייך, החיוך שנסוך על פניך, הבחירה שלך לצחוק דווקא ברגעים המאתגרים מעוררים השראה.
    חיבוק גדול
    חג שמח לך ולכל בני משפחתך
    שלך
    נילי

  9. הי נילי,
    אני ברשימת התפוצה שלך וחייבת להודות שלא תמיד קוראת את התוכן. מחוסר זמן כמובן
    את זה קראתי בנשימה אחת. מרגש, מדהים ודרך מדהימה לחגוג לאדם את החיים שלו.
    את מדהימה בעיני. רק תמשיכי.
    שנה נפלא ומבורכת
    אהבה
    לימור

  10. לימור היקרה
    שמחה שמצאת הפעם את הזמן לקרוא, להתרגש להתחבר.
    רב תודות על הפרגון
    חג שמח ושנה מחוייכת
    שלך
    נילי דור האלה

  11. שלום נילי וד' יקרים
    ניצחתם …
    את הכאב…את הלבד …את הדיעות הקדומות על איך צריך לחגוג ולציין מה ..
    החברים ריגשו אותי מאד בדרך בה התמסרו לכם
    נתנו מעצמם לא על מנת לקבל אלא על מנת להיות עם…
    כך הרגשתי כל פעם שתרנגולת בת 10 או 60 פגשה אותי בחיוך ובצחוק עם בלון בין הרגליים ורצתה להחליף….
    אשריך שאלה הסובבים אותך
    אוהבת
    רויטל

  12. נילי יקרה,
    מדהים ומרגש!
    היה לי העונג להשתתף במחזור הראשון של הקורס שלך, ואני יכולה להעיד שהוא מ ד ה י ם.
    את מהווה לנו השראה. המשיכי לחזק אותנו ולהפוך את העולם לטוב יותר.
    שלך,
    שירי לופוביץ.

  13. רויטל היקרה
    שמחתי לפגוש אותך בשנית ולצחוק איתך. שמחתי שהצלחת לצחוק למרות הכל…ותודה על המילים המרגשות והנוגעות ללב
    שלך בחיוך,
    נילי דור האלה

  14. נילי חג שמח
    עברתי אובדן של אח מאוד יקר לי (הייתי מחוברת אליו באופן מיוחד)
    כששמעתי את הבשורה התפרצתי ללא גבול
    התנהגתי בלוויה כמו שלא קרה לי מעולם ממש כמעט איבדתי את ההכרה לא יכולתי לראות את הקבר הפתוח ובטח לא לחשוב שמכניסים אותו לשם ..
    לא יכולתי לצחוק , הצחוק לא עלה על שפתותי , חודש היה לי קשה לצחוק אבל ממש (ואני אחת שצוחקת וב-ק-ו -ל
    האח ה-ז-ה א-ה-ב לצחוק כל מילה שלא היתה צחוק ובדיחה כבר מהמילה הראשונה בשיחה לדוגמא
    כשנפגשנו אחרי השלום הוא שואל איך הגעת באוטו או ברכב?ועוד כשהוא עבר ניתוח לב אמר לרופא לפני הניתוח "אם תסתבך בניתוח תעיר אותי אל תתבייש לבקש ממני עזרה " וכו"
    הייתי מאוד רוצה להזמין אותך להנציח את זיכרו ביום השנה בסדנת יוגה צחוק, הרעיו הדליק אותי ממש
    אלא שאישתו וגם בנותיו לא ישמחו לשמוע על הרעיון הזה למרות שהם יודעים שאני בשנה אחרונה התוודעתי יותר לצחוק ובגדול
    איך איך איך אוכל לשכנע אותם או להסביר להם שזה מה שאבא שלהם היה רוצה ושמח לשמוע ש-צ-ו-ח-ק-י-ם ,
    אשמח אם תוכלי לעזור לי בזה,
    תודה
    ש,א,ג

  15. שלומית היקרה
    ראשית השתתפותי בצער אובדן אחיך
    התרגשתי מן הבקשה שלך וכמובן שאשמח לעשות זאת.
    אשמח לשוחח אותך בנוגע ל"מתנגדים" ולשתף אותך איך הלקוח שהזמין אותי התמודד עם התנגדות המשפחה.
    (אני בחופשת מעבר דירה אז מזמינה אותך ליצור קשר מיד אחרי החג)
    04-8323708
    שלך
    נילי דור האלה

  16. שלום לך , התאלמנתי לפני 14 שנים , הייתי מוכרת לכולם כצחקנית עם צחוק מתגלגל שהיה מדבק , אך מאז שהתאלמנתי נמחק הצחוק מפניי , לעיתים רחוקות אני צוחקת , אף שזה חסר לי מאד , מאט מאד דברים מצליחים להצחיק אותי. בימים אילו יצאתי לגימלאות ,הייתי רוצה להצטרף לסדנת צחוק , כמו כן אני עורכת מסיבת פרידה מחבריי לעבודה , ורציתי לדעת באם השתתפותך באירוע כזה יכול לבא בחשבון ?אודה לך באם תיצרי איתי קשר למספר 04-6323388 או 0523731450 בתודה מראשמראש שוש

  17. שוש היקרה מאד
    התרגשתי מהשיתוף הכן שלך ומתחושת החוסר של הצחוק בחייך.
    אני אשמח לעמוד לרשותך במסיבת הפרידה שלך מן העבודה או להזמינך לאחת הסדנאות שלנו.
    אצור איתך קשר מייד אחרי החג
    (אנו בחופשת מעבר דירה…)
    בינתיים מחזקת אותך מרחוק
    שלך
    נילי דור האלה

  18. קראתי בריתוק את הכתבה ולא את מה שכתוב בעיתון ואני חושבת שאת גדולה ושליחה של השם לחזק אנשים ואת עושה עבודת קודש הלוואי שירבו כמותך בישראל אמן.

    אני מקווה שבעזרת השם שיהיה איזה קורס באיזור חיפה אני אצטרף אני מאוד מחכה לזה

  19. היי טלי
    תודה על תגובתך המרגשת, המפרגנת והמחממת את הלב.
    אכן, מרגישה שיש לי שליחות ושמחה על הזכות שנפלה בחלקי.
    כיום כל הפעילות שלנו מתמקדת באזור ת"א ואני מזמינה אותך לא לתת למרחק להפריע לך.
    זה שווה את המאמץ 🙂
    שבוע נפלא
    נילי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *