אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני מרגישה לא טוב, אני ישר מדוכדכת. כאלה היו היומיים האחרונים אצלי.

ואז נזכרתי באירוע מרגש שקרה לי לפני כחמש שנים. קיבלתי דוא"ל מאד מפתיע ומרגש כאחד מלקוחה שהכרתי ב"מסגרת" שקדמה לעיסוקי הנוכחי, מסגרת מאד מדוכאת (קבוצות תמיכה לנפגעות גילוי עריות).

"נילי, תרשמי על הסדנא, אזהרה כמו על קופסת סיגריות, הצחוק מסוכן למדוכאים", כך כתבה לי דליה, שסבלה מדיכאון קשה עם נטיות וניסיונות אובדניים רבים ברקע שלה, לאחר שהשתתפה בתרפיית צחוק קבוצתית.

השבוע מציינים בישראל את יום המודעות לדיכאון ולחרדה. בדקתי את הפעילות שנעשית סביב הנושא וגיליתי הרבה מאד מאמרים, הזמנה להרצאות בנושאים מגוונים העוסקים באבחון  המאפיינים ומציגים את הטיפולים (הנפשיים והתרופתיים) השונים.

במאמר שפורסם ב-YNET אומר דר' זאב וינר, "הסובלים מדיכאון הם אנשים כמוני וכמוך, שלרוב אין סבלם ניכר לעין שאינה מתבוננת היטב. הם נושאים אותו תקופה ממושכת, מתביישים לדבר עליו ולא מגיעים להתייעצות טיפולית. אט אט מצטברות בעיות קיומיות ואיכות החיים הירודה נעשית בלתי נסבלת. כדאי לפנות ולהתייעץ באיש מקצוע: רופא משפחה, פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר. בשיחה איתם תאובחן הבעיה. לפי הצורך, ידרשו בדיקות גופניות מאחר שחלק מתחושות הדיכאון יכולות לנבוע מגורמים גופניים. בתום האבחון, תוצג תוכנית טיפולית שתידון עם הפונה ותותאם ליכולותיו, צרכיו והעדפותיו."

אצל מרבים בני האדם, הדיכאון יכול להתחיל כחלק משגרת החיים, אולם יש מצבים בהם הוא מתפתח ל"הפרעה" המצריכה התערבות רפואית/נפשית וזו מלווה במאפיינים רבים המקשים אל ההתנהלות התקינה של החיים.

מוסיף ואומר דר' זאב וינר, "במקרים רבים, ודווקא הם השכיחים יותר, ההפרעה הדיכאונית אינה מופיעה עם כל הסימנים שהוזכרו (ראה בהמשך), אלא רק עם חלקם. גם אלה יש בכוחם לשבש מהלך חיים ולמרות ש"לא מתים מזה" – המחיר לעתים גבוה. התפקוד בעבודה נפגע ועלול להביא לפיטורין, חיי המשפחה עוברים זעזוע המאיים על שלמותה וחיי החברה מצטמצמים. טווח היכולות של האדם לא בא לביטוי מלא, כיוון שהכל עטוף בעננת הדיכאון"

לצערי, בשום מקום, לא הוזכרה עוד דרך אחת חיונית, חשובה ופשוטה שיכולה לסייע למדוכאים וחרדתיים. משום מה, אף מומחה לא טרח להזכיר זאת.

מדובר בנכס אנושי, משאב זמין וטבעי …שהוא אגב, אחד הדברים הראשונים הנעלמים מחייהם של האנשים המדוכאים. ודאי כבר ניחשתם, מדובר בצחוק !

אז צחוק הוא אחד הדברים הראשונים שנעלמים מחייהם של אנשים מדוכאים וחרדתיים, היש אפשרות שהחזרתו לחייהם – תעזור להם ?

מהניסיון המצטבר שלי בעבודה עם אלפי מטופלים, החזרת הצחוק לחייהם של המדוכאים….יכול בהחלט לשפר את מצבם או אפילו להעלים את הדיכאון כלא היה.

כשהדיכאון מופיע יחד איתו מופיעים מספר מאפיינים (אגב, לעיתים יופיעו רק חלק מן המאפיינים הללו ועדיין האדם מאובחן כמי שסובל מדיכאון).

לצד אותם מאפיינים ציינתי, מתוך הידע והניסיון המצטבר, כיצד שימוש מודע ויזום בצחוק הטבעי יכול לסייע להתמודדות טובה יותר עם אותם סימפטומים:

ואם זה לא מספיק…

הכאב והסבל של אנשים מדוכאים בדרך כלל מוגבר עקב חוסר הבנה והיעדר תמיכה של הסביבה.

כמי שהייתה שם, כן כן, הצחקנית המדופלמת שלכם שקעה לדיכאון עמוק לפני 12 שנה. סבלתי כמעט מכל המאפיינים המופיעים בטבלה. והדבר הראשון ששמתי לב שנעלם, היה הצחוק שלי.

באותה תקופה שמעתי מהסביבה הקרובה שלי, משפטים כמו, "קחי את עצמך בידיים", "צאי מזה", "תחזרי לעצמך", "תחזרי לעבוד והכל יסתדר".

חשוב לזכור, שאנשים מדוכאים, אינם עצלנים, מפונקים, או חסרי רגישות כלפי הסביבה שלהם. נהפוכו, הם חסרי אונים ויש להתייחס אליהם כאילו לקו במחלה. והאם שאתם מזהים מישהו מהיקרים לכם חולה עם חום גבוה אתם אומרים לו, "די כבר צא מזה", "ילה תוריד ת'חום כבר".

מאחר שקשה למדוד דיכאון בבדיקות גופניות, קשה לסביבה לקבל אותו כוודאי בהעדר "הוכחה אוביקטיבית" מדעית.

מדוכאים, אבל לא מדברים על זה ?

לא רק שאנשים מדוכאים. אל הדיכאון מתווסף גם קשר השתיקה. סליחה את סובלת מדיכאון ? שששש…. לא מדברים על זה.

ואני שוב מצטטת את דר' זאב וינר, "אדם הסובל מדיכאון ימנע מלהתלונן ולבטא את מצוקתו, בידיעה שהדבר יגרור יחס שלילי של הסובבים ולא יתקבל בהבנה. התייחסות זו מצטרפת לדעות קדומות פרימיטיביות ולאות קין של "משוגע" או "חולה נפש", שלמרבה הצער קיימים בחברה שלנו. כתוצאה מכך רבים נמנעים מלקבל טיפול למצוקה שלהם רק בגלל הבושה".

נשאלת השאלה הכללית, האם בכלל אפשר לטפל בדיכאון ?

התשובה היא בהחלט חיובית. אפשר לטפל בדיכאון וברוב המקרים הטיפול אפילו יעיל. הטיפול הנפשי הקונבציונאלי בדיכאון מציע לרב שילוב של טיפול פסיכולוגי ,יחד עם טיפול תרופתי ובנוסף התערבויות מערכתיות עם הקרובים והמשמעותיים לפי בחירת המטופל. מרבית האנשים ידווחו כי התרופות יעילות ועוזרות להקל את המצוקה, הכאב והסבל. התרופות אינן משנות את המציאות וגם לא את האישיות של המטופל, אולם הן מקלות על הכאב ומאפשרות לאדם המדוכא להתמודד ביתר יעילות עם מצוקותיו.

מוסיף ואומר, דר' זאב וינר, "הטיפול הפסיכולוגי הוא בעל חשיבות עליונה ומחקרים הוכיחו שהשילוב התרופתי והפסיכולוגי הוא בדרך כלל המרשם המנצח. ישנם סגנונות שונים של טיפול פסיכולוגי בדיכאון והם מותאמים לפי סוג הדיכאון, אישיותו של המטופל ועוד משתנים העולים בעת ההערכה הפסיכולוגית."

אם זה עובד כל כך ביעילות אז למה בכלל צריך טיפול אלטרנטיבי כמו תרפיית צחוק ?

רק השבוע הגיע מייל מרגש נוסף מאישה שאני מלווה. אורנה, שהחלה לפני חודש וחצי תרפייה צחוק קבוצתית ואימון צחוק פרטני, אחרי שנתיים של טיפול קונבציונאלי. כותבת כך, "אני עדיין לא אוהבת את החיים או ממש רוצה אותם, אבל למעט מעידות נקודתיות לא מדברת על הרצון למות באינטנסיביות שבה דיברתי על כך קודם. זה שינוי שכולו קרה בזכותך ואני אסירת תודה לך עליו. השינוי הוא שאני פחות מייחלת למוות ופחות מבקשת את נפשי למות. לפני כחודש ממש התפללתי למות ולפני כן ניסיתי לא אחת לגמור את זה ולא הצלחתי, היום העוצמות של זה נחלשו… בזכות הדרך שלך של הצחוק מתפרקים דברים כואבים מבפנים ומתפנה מקום להרגיש דברים יותר טובים ולכן עם כל הייאוש שקיים עדיין העוצמות של לרצות למות ירדו המון, מצליחה להחזיק את הראש מחוץ למים בזכותך ואסירת תודה לך על כך, הילדים מרוויחים אמא בזכותך."

תרפיית צחוק היא אופציה נוספת שקיימת ויש לה מספר יתרונות שכדאי לכם לדעת אותם על מנת לקבל החלטה מושכלת לגבי סוג הטיפול המשולב הרצוי עבורכם או עבור היקרים לכם.

• לתרפיית צחוק אין תופעות לוואי (מאחר ונעזרים במנגנון טבעי של הגוף ולא משתמשים בחומרים כימיקלים, קרי תרופות סינטטיות)

• תרפיית צחוק אינה משטיחה רגשות אלא עובדת איתם ופורקת אותם (פחד, חרדה, תסכול, כעסים, דאגות, מכאובים פשוט נפרקים באמצעות הצחוק ומפסיקים להציף ולהוות איום כה גדול על המטופל).

• תרפיית צחוק אינה מצריכה "מרשם רופא" ומעקב פסיכיאטרי צמוד, שמשמעותם הוצאות יקרות על טיפולים ארוכי טווח ותרופות רבות ומגוונות.

• בתרפיית צחוק  – המטופל נעזר ביכולת הטבעית לצחוק ולומד עם הזמן לעשות זאת באופן עצמאי ללא תלות במטפל.

• בתרפיית צחוק ניתן לראות תוצאות כמעט באופן מיידי (בשונה מטיפול תרופתי או טיפול נפשי קונבציונלי)

• בתרפיית צחוק המטופל אינו חייב לצלול לתוך נבכי הדיכאון, ולדבר על… אלא הוא פשוט צוחק את הרגשות הקשים והמחשבות השליליות הנלוות אליהם.

• בתרפיית צחוק אין צורך לקחת תרופות לטיפול בהפרעות שינה ובהרגעה. בשני המקרים הצחוק נותן מענה להתמודדות עם הפרעות שינה ואי שקט פנימי, מאחר ויש לצחוק אפקטים מרגיעים פיזית, רגשית ומנטלית.

• בתרפיית צחוק, צוחקים באופן התומך במטופל, משחקים עם רעיונות המסייעים לו לארגן מחדש את יכולותיו להתמודד, מבלי לעמוד על השורשים הפסיכולוגיים של מצוקתו ויחד עם זאת מעניקים לו ידע וכלים לנהל את חייו מבלי להיתקע בדיכאון.

• בתרפיית צחוק, קיימת חשיבות מיוחדת להתערבויות המערכתיות. משפחה, חברים, מקום העבודה או כל מערכת אחרת שהמטופל ירגיש נכון להיעזר בה. וניתן לגייס את הסביבה לצחוק יחד עם המטופל ולהיות חלק ממערך התמיכה והשיקום תוך כדי הנחייה מקצועית.

• בתרפיית צחוק יש בהחלט גם מקום לביטוי רגשי ופורקן באמצעות בכי (לצערי, לא תמיד ניתן מקום זהה לצחוק לאלה המטפלים בשיטות הקונבציונאליות).

עכשיו שיש בפניכם את כל המידע הדרוש. אתם יכולים להדליק משואה (אור) דווקא במקומות החשוכים (דיכאון). הניסיון שלנו מלמד שהצחוק עושה זאת בקלות ובנועם ומביא לתוצאות נפלאות ומהירות!

אם אתם עצמכם מדוכאים, או מכירים אנשים מדוכאים בסביבתכם (אגב, רק כאלה שרוצים וביקשו את עזרתכם לא כאלה שאתם החלטתם שזה טוב עבורם…) פנו או הפנו אלינו ואנו נשמח ללוות אתכם או אותם כל הדרך בחזרה אל שגרת חיים בריאה, מתפקדת ואופטימית !

כן, נילי אני רוצה להירשם לסדנת להתגבר על המשבר !

ועוד הערה חשובה לסיום: באם אתם מטופלים תרופתית יש להתייעץ עם הרופא המטפל טרם הפסקת הטיפול התרופתי. הנכם מתבקשים לא לעשות זאת ללא אישורו.

אשמח להיום שם עבורכם ולצחוק יחד איתכם ולסייע לכם להתגבר על המשבר !

בברכה מחוייכת

נילי דור האלה
מנכ"לית