איך אפשר לצחוק כשהילדה נהרגה בתאונת דרכים?

השאלה המאתגרת הזו הופנתה אלי לא פעם.

כנראה שעבור חלק זה בלתי אפשרי, אבל יש כאלה שאיבדו את הילד שלהם בתאונת דרכים ובתוכם יש משהו שכמהה לחזור לחיים וגם לצחוק. לראייה, השבוע הגיע אלי עוד דוא”ל מרגש:

“קראתי כתבה באינטרנט ובמגזין חיים אחרים על מסע הצחוק והאבל בחייך. התרגשתי מאוד אולי לא במקרה דברים קורים. בימים אלו אנו שבוע לפני יום השנה לבתנו שנקטפה בתאונת דרכים. מאז אני מביטה על אנשים שצוחקים ובתוכי חשה קנאה על היכולת שלהם לצחוק צחוק מבפנים צחוק מלא ולא חיוך בזוית הפה.אני פעילה בעמותת "יד לנקטפים "  זו עמותה של משפחות שכולות מתאונות דרכים שהצחוק אינו חלק משגרת המשפחות.  אשמח לשוחח איתך על האפשרות  להעביר את חווית הצחוק גם למשפחות  שלנו.”

הם מתים ואנחנו לא מצליחים לחיות!

בשיחתי עם האישה, הסתבר, שלמרות שעבר זמן רב מאז איבדה את ילדתה, היא עדיין מוצפת רגשית, חולה וחלשה. היא שיתפה אותי שזה למעשה מאפיין בני משפחה רבים המתמודדים עם האובדן. היא אמרה שרובם לא מצליחים לחזור לשגרת חיים. היא סיפרה בכאב רב ובדמעות על המתח והלחצים של בני המשפחות, על הופעת מחלות קשות, על אלה ש”מתו מצער” ולא יכלו לשאת עוד את האובדן, ועל חווית התשישות הנפשית והיעדר כוחות להתמודד עם ההשלכות של אותן טרגדיות.

היא הוסיפה ואמרה שחשוב לה להביא להם סדנת צחוק אולם היא יודעת שרבים לא יבואו לכזו סדנא.

כמובן שנעניתי בחיוב לתרום למשפחות אלו סדנא ללא תלות במספר המשתתפים. שהרי מי שיבוא לפחות מצביע ברגליו שהוא רוצה לצחוק למרות הכל.

למי יש אומץ לצחוק סביב נושאים של מוות?

אלן קליין, שעוסק בתרפייה בהומור, איבד את אשתו ממחלה חשוכת מרפא. בספרו, האומץ לצחוק, הוא מספר על אחות מוסמכת, שבחיפושה אחרי סיפורים אישיים בעלי אופי הומוריסטי סביב סוגית המוות וסיום החיים החלה דיון באינטרנט. ההזמנה שלה, שנתפסה כשנויה במחלוקת, עוררה דיון סוער.

בקריאה של התגובות שקיבלה ניתן למצוא מכנה משותף:

• המוות עצמו אינו מצחיק. אולם קורים דברים מצחיקים סביבו.

• ה”נשק” היחיד שלנו נגד המוות הוא הצחוק.

• אלה שבאים במגע עם המוות מדי יום (כמו צוותים רפואיים), מבינים את הצורך בצחוק ובהומור, אלה שלא, לא בהכרח מבינים זאת.

• יש אנשים שאף פעם לא יראו את הקשר בין מוות וצחוק.

• מרבית ה”קורבנות” אינם רוצים שהיקרים שלהם יחיו חיים קודרים אחרי מותם.

• אפשר לצחוק ואפשר לבכות אחרי אובדן. שתי התגובות הרגשיות הללו הולמות את האירוע. כל אחת מהן מטפלת ברגשות שונים.

• ללא קשר למידת הרצינות של האירוע, צחוק יכול לסייע לעבור את היום טוב יותר.

הצחוק הציל אותי ממוות!

כמי שאיבדה את אחיה בטרם עת ואת אימה מספר חודשים לאחר מכן, אני מסכימה שאין שום דבר מצחיק במוות עצמו. אצלנו היה הרבה צחוק בתוך תהליך ההתאבלות על אחי ואימי. היה צחוק סביב מוות פתאומי ובלתי צפוי של אחי וצחוק סביב "המוות הידוע מראש" וגסיסתה הארוכה של אימי. זה הרגיש טבעי לצד ההתייפחות והבכי.

האיזון הזה בין השניים עזר להתמודדות טובה יותר עם האובדן ואיפשר חזרה מהירה לחיים.

אנשים רבים לא נותנים לעצמם את הלגיטימציה להמשיך לחיות באופן מלא אחרי מותו של אדם קרוב. ובטח שלא לצחוק. ולכן, גם הסביבה נשאבת ביחד איתם למצב של "אבל מתמשך" ולא מעיזה לצחוק במחיצתם (כולל המטפלים שלהם).

לגבי אלו שמתו התקווה אבדה אבל מה עם אלו שנותרו בחיים?

אני יכולה להבין את משנה “הזהירות” של אנשי המקצוע העוסקים בעיבוד של אובדן ושכול. את הספק אם המטופלים שלהם יענו בחיוב לשילוב של צחוק בתוך תהליך השיקום. יחד עם זאת, האם המחיר הכבד שאותם מטופלים משלמים על היעדר צחוק בחייהם לא שווה את הסיכון?

יש סיכוי שהם יסכימו לכך, בדיוק כמו אותה אישה שפנתה אלי. יש אפשרות שזה יעבוד. אין לי ספק שזה יפיח תקווה ויסלק את הייאוש.

אנשי מקצוע רבים המטפלים בשכול ואובדן, עושים בודאי עבודה נפלאה, אולם הם אינם מודעים לחיוניות של הצחוק או נמנעים משימוש ב”צחוק” ככלי עזר בתהליך השיקום של אותן משפחות ועל כך אני מצרה או אפילו מוחה בתוקף !

הצחוק- מעורר תקווה משיב את התשוקה לחיים!

דר’ פיטר ווינגולד, רופא אונקולוגי, מקליפורניה, כותב על התקווה כמרכיב חיוני בהחלמה של חולי סרטן. הוא גורס שהצחוק הוא תבלין שהופך את התקווה לטעימה יותר. לתפיסתו ניתן להישאר בחיים בזכות התקוו. אולם, הוא משווה את המצב לדיאטת לחם ומים. זו שבהחלט מאפשרת לנו לקום כל בוקר מן המיטה אבל לא בהכרח לצפות בשמחה לעוד יום של היותנו בחיים. הצחוק פשוט מעניק לנו את היכולת ליהנות מכל רגע בעולם הזה.

הצחוק מחזק את הלרצון לחיות. הצחוק לוקח את האדם הרבה מעבר לתקווה. הצחוק הוא זה שלמעשה הופך את החיים מבלתי נסבלים לנחשקים!

אנסה לפשט את התפקיד של הצחוק בסוגיות של גסיסה ומוות.

בתוך מצבים אלו, אנשים מוצפים רגשית, ההתמודדות שלהם נראית לכבלתי אפשרית ומשתקת, היכולת לתקשר עם הסביבה נפגעת, יש תחושה של ריחוק וקושי בשמירה על אינטימיות בתוך מערכות יחסים קיימות.

הצחוק מעורר את התקווה. אך יתרה מזו, הוא מרכיב חיוני וחשוב בתהליך ההבראה כי הוא כלי חיוני ויעיך בהתמודדות במצבים רגשיים מציפים, הוא שפה תקשורת (בלתי מילולית). צחוק בחברותא יוצר אינטימיות וקרבה במהירות ועוזר לפתח אומץ ולשוחח בגילוי לב על מה שבאמת “מציק”.

אם השתכנעתם, אתם ודאי שואלים את עצמכם – איך לשלב את הצחוק בתהליך השיקום.

איך משלבים צחוק בעבודה עם מטופלים המתמודדים עם שכול ואובדן?

זו שאלה שאני נשאלת רבות על ידי אנשי טיפול. להלן 7 צעדים חשובים למטפלים שרוצים לשלב צחוק בתהליכי שיקום בעבודה עם נפגעי טראומה.

1. גלו פתיחות לשילוב הצחוק בתוך תהליך טיפולי ככלי חיוני ולגיטימי.

2. למדו לעומק את מנגנון הצחוק, באילו רגשות הוא מטפל, מתי כדאי להשתמש בו בתהליך השיקום ובאיזה אופן.

3. הכינו את המטופלים שלכם לאפשרות להיעזר בצחוק בתוך המסגרת הטיפולית וקבלו את הסכמתם המלאה לכך לפני שתתחילו.

4. שקלו שימוש בצחוק במיוחד במקרים בהם המטופל משתף בכעסים, פחדים, מועקות (עודפי מתח סביב נושאים כאובים) או שעמום.

5.עודדו את המטופל להתאמן בצחוק. הרעיון הוא לחייך, לזייף צחוק עד שהוא חווה את הדבר האמיתי ויכול לצחוק על פי רצונו. חשוב שהמטופל יהיה מחובר לרגש האמיתי באותו רגע.

6. עודדו משחק תפקידים. רק לאחר שהמטופל נתן את רשותו והוא מבין, אפשר לעשות משחק תפקידים של האירוע הטראומתי מתוך הגזמה רבה. חשוב להצהיר בבהירות מה אתם עומדים לעשות ולהסביר מדוע אתם מתכוונים להגזים היבטים מסוימים של הנושא. ככל שההגזמה יותר ברורה, כך הדבר פחות מאיים וכך הצחוק יותר גדול. זה יכול לאפשר למטופל להיכנס לתוך הנושא במקום להתרחק ממנו. השתמשו בטכניקות בזהירות רבה ומתוך כבוד למטופל ולמקום בו הוא נמצא בתהליך הטיפולי.

7. גלו הערכה לצורך של המטופל שלכם להשתמש בצחוק פרוע ביחס לאירוע הטראומתי. הציעו לו לשתף בכך אחרים המסוגלים להתייחס לכך בהערכה.

כמו בכל כלי מקצועי, ההמלצה החמה שלי היא לחפש מומחה בתחום ולקבל ממנו הכשרה מקצועית בתרפית צחוק. הכשרה הכוללת, את כל הידע התיאורטי, התנסות חווייתית בכלי, ויישום מעשי וכמובן ליווי, הדרכה ותמיכה לאורך כל הדרך!

אתם לא חייבים לעשות את הכל לבד! מומחה בעל ניסיון יקצר לכם את הדרך ויחסוך לכם בזבוז של זמן וכסף!

ביום חמישי הקרוב ה-17.6.2010 אני עורכת סדנת חשיפה ליוגה צחוק ככלי טיפולי בתל-אביב המיועדת לאנשי מקצוע המעוניינים ללמוד את התחום.

לקבלת פרטים והרשמה לסדנא מלאו את הטופס הבא:

דואר אלקטרוני
שם
שם משפחה
מספר טלפון
מקצוע

אשמח לראותכם בין משתתפי הסדנא.

בברכה מחוייכת

נילי דור האלה