שבוע טוב

מכירים את המשפט משירו של ג'ון לנון (ילד יפה), החיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים בלבנות תוכניות ?

אז בחודש האחרון קרה לי בדיוק ההיפך הייתי כל כך עסוקה בחיים שהתוכניות שלי (כמו למשל לכתוב בלוג אחת לשבוע) פינו את מקומם לדברים חשובים אחרים.

הנעה בהנאה צרופה

הייתי עסוקה בלהניע את השנה הזו בעסק ולחדש את הפעילות שלי מול הקהל הרחב. תחום שבחרתי לשים "בהמתנה" למשך שנה שלמה אולם היה בהחלט חסר לי מאד באופן אישי מאחר ואני מאד מאד נהנית מעבודה בשטח עם אנשים.

החלטנו לפתוח את הפעילות השנתית שלנו בהרצאה אינטרנטית: מה עומד בינך לבין שמחה והגשמת חלומותייך. תוך מספר ימים נרשמו להרצאה הזו קרוב ל-700 איש, שזה כשלעצמו היה סוג של שבירת שיא מענגת ומרגשת מבחינתנו.

אבל זה לא העיקר.

העיקר הוא שכמה מאות אנשים הצביעו בידיים וברגליים שהנושא הזה מאד מעניין ומעסיק אותם. זה ניכר מקרוב ל-200 שאלות שנשלחו לפני ההרצאה. אנשים שיתפו בכנות ובישירות ברצון העז שלהם למצוא פתרונות כיצד להתגבר על החסמים, הבלמים הפנימיים, התקיעות הרגשית שעומדת בינם ובין מימוש החלומות שלהם בתחומי החיים השונים .

התרגשתי מאד מן ההזדמנות לדבר מול כל כך הרבה אנשים ולתת להם הרבה מאד ידע על הנושא הזה. ושקדתי ארוכות על הכנת התוכן להרצאה ועל מענה הולם ומקיף לשאלות המאזינים.

וזו רק הייתה התחלת הדרך.

תוכנית אב מפוארת מפנה מקום למציאות אחרת

על גבי הקיר במשרד התנוססה לה תוכנית חודשית מפוארת שכללה עוד הרצאות, הפקת סרטוני וידיאו, כתיבת מאמרים, פרסום בלוג אחת לשבוע, יצירת שיתופי פעולה עם קולגות. אבל כמו שאמרתי, תוכניות לחוד והחיים לחוד.

ההרצאה הזו הביאה גל של עשרות פניות במייל ובטלפון. נשים פנו אלינו והביעו עניין רב לפענח אחת ולתמיד מה עומד בינן לבין מימוש מלא של עצמן וחלומותייהן והגישו את מועמדותן לקבוצה שנפתחת השבוע שתעסוק בדיוק בנושא הזה.

וכך במשך שבועיים רצופים מצאתי את עצמי עסוקה בשיחות טלפון עם אותן לקוחות ולא הצלחתי להגיע לשאר המשימות המתוכננות.

החלק הכי מרגש בכל הסיפור הזה, הוא מה גיליתי בתוך התהליך הזה.

אני כל כך רוצה אבל משהו עוצר אותי

ניהלתי שיחות עם עשרות נשים שאמרו לי – נילי אני רוצה…, אבל משהו עוצר אותי מבפנים.

פגשתי בשיחות הללו נשים עוצמתיות, כנות, מלומדות, חלקן בעלות חלום מובהק וחלקן עם כמיהה ענקית לגלות את הייעוד האמיתי שלהן. מה שמצאתי כמשותף לכולן, זה שלמרות שהן עשו כברת דרך בחיים, למדו ורכשו הרבה מאד ידע וכלים, השתתפו בתהליכים קבוצתיים, או סדרות של אימונים או טיפולים כאלה ואחרים. למרות שאכן חל שיפור משמעותי בחייהן, כולן דיווחו ללא יוצא מן הכלל על חסמים פנימיים, רגשיים, שעומדים בינן לבין מימוש מלא של עצמן.

בין אם זה בתחום הזוגי, בתחום של הקריירה, בתחום הכלכלי, בתחום המשפחתי, בתחום ההורות לכולן היה מכנה משותף.

מה שהוביל אותן ליצור איתי קשר (בתום ההרצאה) זו ההבנה שכל עוד המקום הרגשי הזה לא ישתחרר אצלן פריצת הדרך המיוחלת תמשיך להתמהמה. שכל עוד הן "תקועות" העשייה המוברכת שלהן מושפעת ונפגעת. 

חלק מהן שיתפו שבמהלך ההרצאה "נפל האסימון" – שבכל התהליכים שהן עברו הן עקפו במודע או שלא במודע את הנגיעה ב"כאב הפנימי". זה שעדיין מנהל אותן ולא הן אותו. אותו פחד לגעת במקום, לחוות אותו במלואו, להרגיש אותו ולשחרר אותו תוקע אותן במקום או מעכב משמעותית את ההתקדמות שלהן ומכתיב את קצב ההגעה שלהן אל היעד שהציבו לעצמן.

רוצה לגעת באושר ובעושר בקלות

בשיחות שניהלתי הנשים דיברו על חומה שעומדת בינן לבין הגשמת החלום, על החלק החסר בפאזל כדי להשלים את התמונה, על ריצה על מסלול ההמראה מבלי יכול לנסוק אל על, על מסך שקוף או תקרת זכוכית שמפרידה בינה לבין הדבר האמיתי. חלקן דיברו על הידיעה הברורה שיש רצון, יש יכולת, יש אמונה בעצמן ובכל זאת…זה עדיין לא קורה.

הן שיתפו אותי בגילוי לב ובאומץ שבכל התהליכים שהן חוו ועברו (שבדרך כלל גם היו תהליכים מאד ארוכים), הן לא הצליחו באמת לשחרר מן הגוף שלהן את המועקה הרגשית העמוקה את התסכול, הכעס, הפחד, הכאב.  די ברור היה שלאף אחת מהן אין עניין ל"התבכיין" על העבר או על נסיבות החיים. להיפך ניכר מן השיחות שפניהן נשואות קדימה לשינוי מבורך והן רק מחפשות את המפתח, זה שיעזור להן אחת ולתמיד לפרוץ את המחסום הפנימי ולגעת באושר ובעושר בקלות ובהנאה צרופה.

מה שהדהים אותי זה האומץ והמוכנות שלהן ללכת לכיוון חדש של פריצת הגבולות הפנימיים שלהן כדי לפרוץ את הגבולות החיצוניים.

האומץ לצאת מאזורי הנוחות וללכת אל "הלא נודע"

בכל רגע נתון בחיים ניתן להיענות לפחד או לאומץ. הפחד ישאיר אותנו באזור הנוחות (גם כשממש לא נוח לנו שם) והאומץ מזמין אותנו לצאת בריקוד עם האי-ודאות ועם כל מגוון האפשרויות שנמצאות שם בחוץ.

אני זוכרת שרציתי להקים את העסק הנוכחי והסביבה העלתה את שאלת המיליון דולר – ומה אם זה לא יצליח ? ממה תתפרנסי ? היה לי ברור שכניעה לפחד הזה תשאיר אותי באזור הנוחות (אשליית הבטחון של משרה קבועה הכנסה מובטחת).  הבחירה הייתה לרקוד עם האומץ מתוך ידיעה שלחזור להיות שכירה זו תמיד אופציה, לחלק עיתונים בבוקר או לנקות בתים זו גם אפשרות. אבל עכשיו אני בוחרת לצאת מאזורי הנוחות, ללכת אל הלא נודע, להתיידד עם הפחד למען אוכל להגשים את החלום הנעלה שלי

ובכל פעם שהפחד מרים ראש (ותאמינו לי הוא עושה זאת תדירות) פשוט לשחרר אותו ולהמשיך הלאה.

לזהות, להרגיש, לבטא, לשחרר ולנוע קדימה

הדרך שאני מציעה לאנשים לעבור דרך "הקיר" הפנימי היא לא רציונלית. לכן גם קשה מאד להסביר אותה במילים.

אלו מסוג הדברים שעד שלא חווים אותם קשה באמת לדעת איך הם באמת פועלים. זו דרך מאד חווייתית לזהות את החסמים הפנימיים (בדרך כלל מופיעים בחיים כ-4 כוכבים ראשיים, כעס, פחד, שעמום ומועקה).

אחרי שלומדים להכיר את נבחרת הכוכבים הזו, תבקשת ההסכמה והמוכנות ללכת איתם עד הסוף ולהרגיש אותם, לבטא אותם, לשחרר אותם (דרך מנגנוני הגוף הטבעיים שניתנו לנו לשם כך) ולנוע קדימה בקלילות וביעילות מרבית לעבר ההגשמה והמימוש המיוחל של הרצון שלכם.

הקבוצה שתשתנה את חייך

אצל נשים רבות זיהיתי בשיחה חשש יותר גדול מן ההצלחה מאשר פחד מכישלון.

יחד עם זאת הכמיהה לעשות שינוי משמעותי הייתה חזקה יותר מן החשש. האמונה שניתן לדלג מעל המשוכה הפנימית הזו הובילה אותן להצטרף אל הקבוצה שנפתחת השבוע ההבנה שזה אך ורק תלוי בהן הנכונות לצאת למסע עם עוד נשים כדי לקבל כלים מעשיים ופשוטים שיאפשרו להן בתוך התהליך וגם אחריו להשתחרר מן החסמים הפנימיים הביא אותן לעשות את הצעד ולהירשם.

החלק הכי מרגש הוא, שעצם ההחלטה ועצם ההצטרפות כבר הובילה להתחלה של שינויים משמעותיים ומבורכים בחייהן. נשים החלו לכתוב לי מה קורה להן מאז שיחת הטלפון איתי ואני מצטמררת משמחה עם כל מייל כזה שמגיע אלי. שמעיד שהשינוי המיוחל בחייהן כבר רוקם עוד וגידים וזה עוד טרם נפגשנו פנים אל פנים.

ברות מזל ?

מי שקורא את הפוסט הזה יכול לחשוב שהנשים הללו הן ברות מזל. שיש להן תמיכה של בן הזוג, של מקום העבודה, שיש להן כסף או זמן פנוי להשקיע עכשיו בהתפתחות האישית שלהן, שהן גרות קרוב למרכז ולכן קל להן להגיע למפגשים. זה אולי יפתיע אתכם אבל זה ממש לא הסיפור נשים מגיעות מכל קצוות הארץ (מאילת ועד צפת). עבור חלק מהן זו השקעה לא קטנה (מבחינת זמן וכסף), חלק מהן נדרשו לעשות שינויים מרחיקי לכת בלוחות הזמנים של העבודה שלהן.

אז מה בכל זאת מאפיין את כולן – הייתי קוראת לזה מזל מסוג אחר. זו המוכנות שפגשה את ההזדמנות ואמרה בקול רם – כן !

תודה על המוכנות וההזדמנות

זו ההזדמנות שלי להגיד תודה.

תודה על המוכנות של 24 נשים אמיצות להביא את עצמן במלוא עוצמתן, רגישותן ופגיעותן מתוך רצון עז וכן לעשות שינוי בחיים שלהן.

תודה שבחרתן להצטרף לקבוצה – למסע קצר אך עוצמתי ומרתק של "פירוק מטענים רגשיים עודפים" בדרכים חווייתיות עוקפות שכל ישר. תודה על הזכות שהענקתן לי לללות אתכן במסלול ההמראה האישי של כל אחת מכן  ועל ההזדמנות להעשיר אתכן בחוויות ובכלים פשוטים ומעשיים שישרתו אתכן לכל החיים. בעצם ההצטרפות שלכן אתן מאפשרות לי להגשים את החלום שלי ולעזור לכמה שיותר אנשים לחבור אל הפוטנציאל הגלום בהם, להתגבר על מה שעומד בינם לבין מימוש החלום ולעשות את זה תוך כדי צחוק, משחק והנאה צרופה.

נשים נוספות שמעוניינות לצאת מסע כזה ומרגישות ברות מזל (מוכנות להזדמנות) מוזמנות להגיש את מועמדותן למחזור הבא שנפתח ב-17.3.2011.

לפרטים נוספים כנסי לקישור הבא:

http://www.laughtertherapy.co.il/fastforward/

בברכת שבוע נפלא,

שלכם

נילי דור האלה